נושאים בפרשה_027_תזריה-מצורה תשעח
- 3893 צפיות
- הדפס
- שלח דף במייל
ערלה - תזריע
"וביום השמיני ימול בשר ערלתו". ערל - ער-ל. רע-ל. והוא מה שכתוב (בראשית לח, ז) ויהי ער, בכור יהודה רע בעיני ה'. בחינת קלקולאות ברית קדש מעין ערלה. ובדקות יש כיסוי אות ברית קדש דקלקול, והוא נקרא ערלה. ויש את היפוכו, שפע ללא כלי קיבול, והוא הנקרא ער דקלקול.
ובתחילה כתיב באדה"ר וחוה "ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו". ערומים, ער דקדושה, וכאשר קלקלו נאמר ערוה, ער דקלקול כמו שכתוב באדה"ר (בעירובין יז ע"ב) שקלקל ק"ל שנה מעין חטא ער כנ"ל. וכל זה נעשה מכח האשה אשר נתתה עמדי שהיא בחינת עזר - ער-ז. וזהו בחינת קלקול זרע - עזר. ועיקר הקלקול בזמן הנערות נער - ער-נ. וכשם שיש קלקול בצד הפנים, כן במקום מקביל אליו מצד האחור יש קלקול של יציאה בפי הטבעת והוא הנקרא רעי – רע-י. ער - דקלקול.
והשורש דקלקול מה שכתוב ביום ראשון דמעשה בראשית "ויהי ערב". ערב - ער - ב. "כי לא איברי לילה אלא לשינתא". והער בלילה דקלקול הוא שפע הנמשך שלא לצורך. וביום שני דמעשה בראשית נעשה קלקול כמו שכתוב "יהי רקיע". רע - קי. היפך רעות חיבור, נעשה קרע, הפרדה. וביום שלישי של מעשה בראשית כתיב "תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע". זרע דתיקון וקלקול כנ"ל שורש עץ הדעת רע. וביום רביעי של מעשה בראשית - עצם שמו "רביעי" מורה על צד הקלקול, רע - יבי. יבבה על ליקוי המאורות.
וביום חמישי כתיב "ישרצו המים שרץ נפש חיה". ובזהר חדש (יב ע"ב) וז"ל, נקודה חמישאה, כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה, בהאי קרא אית תלת פקודין וכו' וחד למגזר לתמנייא יומין, ולהעברא מתמן ערלתא. ויתר על כן כתיב "ויברא אלקים את התנינים הגדולים", ואמרו חז"ל (ב"ב עד ע"ב) זה לויתן נחש בים, ולויתן נחש עקלתון. שורש והנחש היה ערום. ער - ום כנ"ל.
וביום שישי כנ"ל נברא אדה"ר וחוה עזר כנגדו, ונברא מן האדמה - עפר. ער - פ. ונאמר במקום כותנות אור, כותנות עור, ער-ו.
ושורש הכל בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם. עשר - ער - ש. ואמרו באבות "והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות". רשע רע-ש. וזהו ליפרע. פרע - פ-רע. כנ"ל והוא בחינת פרעה - פה - רע. היפך עשרה מאמרות דתיקון נעשה י' דקלקול, שורש עשרת המכות כנודע, שהוא בחינת פרעה כנ"ל, שלכך נעשה פרעה מצרע רע - מצ. והגאולה ע"י משה בן עמרם. ער - מש, שהיה ערל שפתים.
ואברהם אבינו שהוא שורש קומת התיקון, נקרא אברהם העברי, בחינת עבר- ער - ב. שבא לתקן הרע - ער, כנ"ל וקיבל תורתו משם ועבר, עבר דייקא. ולכן היה עקר, ער-ק. שבא לתקן הער דקלקול, שפע הנמשך שלא כראוי, ולכך היה עקר. ונקרא ערירי. ופסולת דאברהם לוט הלך לסדום לעמורה. עמרה - ער-מה. הפך אברהם אבר - מה. ואח"כ בהצלה כתיב (שם יט, כ) "הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער". מצער ער - מצ. ואח"כ כתיב (שם יט) "ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה". מערה ער – מה.
ואף באברהם לא היה תיקון שלם אלא ע"י עשרה נסיונות עשר - כנ"ל רע - ש. ואחד מן הנסיונות הוא מש"כ (שם יב, י) "ויהי רעב בארץ וירד אברהם מצרימה". כי העברי העברי 'עבר' נהפך ל'רעב', רע-ב, כנ"ל. והוא השורש לכל ירידת מצרים פרעה - פה - רע כנ"ל. רעמסס רע - מסס. וזהו מכח פגם אדה"ר שפגם בער שהיה רע בעיני ה' כמ"ש רבותינו. ושלמות התיקון של אברהם במערת המכפלה, מערה דייקא כנ"ל, שנקנה מן עפרון ער - פון דייקא, וזהו ישני חברון בחינת ער דתיקון. וזהו בחינת ואהבת לרעך כמוך. רעך ער - כ. ושורשו התבטלות לחבירו בבחינת כרע כ-רע. היפך הפנית עורף לחברו ער-ופ. וכאשר מצרף ער - רע דתיקון עולה יחד בגימטריה שמר, סוד השמירה העליונה[1].
[1] שרשי התיבות המרכיבים מאמר זה:
ערב, רקיע, זרע, רבע, עפר, עזר, רע, ערום, עבר, רעה, עיר, עשר, נער, ערוה, שנער, עשרה, עבר, רעו, עקר, רעב, פרעה, צער, רעי, כדלעמר, עשתרת, שעיר, ענר, ערירי, עצר, רשע, מערה, עפרון, תער, שער, עור, עדר, ערמון, עדר, עפר, רעואל, גער, הבור, קרע, עכבור, קרע, ערבון, ער, רעהו, עברי, צעיר, ערף, כרע, בער, צרעת, גרע, עמרם, אלעזר, אליעזר, צפרדע, עתר, שערה, עופרת, רעב, שמר, ערפל, ביער, בערה, צרעה, קערה, יריעה, רבע, מערב, שערה, רגע, ערך.
