- להאזנה שיחת השבוע 062 בחוקתי תולדות תשעח
שיחת השבוע 062 בחוקתי תולדות תשעח
- 2771 צפיות
- הדפס
- שלח דף במייל
פרשת השבוע פרשת בחוקתי, "אם בחוקתי תלכו" סדר הברכות שנאמר מיד להלן "ועץ השדה ייתן פריו" אומר רש"י מדברי הספרי כידוע שאפילו אילני סרק יתנו פירות. בעיקר נאמר על לעתיד לבוא שעתידין אילנות סרק לתת פירות כמו שאומרת הגמרא בפשוטם של דברים הוא שזה מעין מעשה של ניסים שעל אף שטבע הדבר שאילן סרק אינו נותן פירות אבל יתחדש מציאות של גילוי שגם אילני סרק נותנים פירות. אבל בהבנה בהירה יותר. יש דומם יש צומח יש חי ויש מדבר. הדומם אינו נותן פירות אינו מוליד עד"כ. הצומח יש אילני סרק יש אילנות שנותנים פירות כמו שהוזכר. הבעל חי מוליד. אבל גם בו יש עקר ועקרה שאינו מוליד. כוס של עקרים עקרה או בטבעם. ויתר ע"כ מדרגת האדם זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם. יש כח של הולדה. מוגדר כפירות כמו שמבואר בסוגיה בסוטה גבי עגלה ערופה. יש מי שאינו נשוי ועדין אינו מוליד פירות. יש מי שהוא עקר ועקרה שאינו מוליד פירות בעצם.
א"כ הן הצומח והן הבע"ח והן האדם המדבר יש בהם כח של פירות כח של הולדה. אבל גם יש בהם מי שאינו עושה פירות, מי שאינו מוליד. אילני סרק, בהמה עקרה, אדם עקר. כל אילו אינם מולידים. מהו ביאור הדבר סדר כוחות הבריאה בכלל, סדר נפשו של אדם בפרט, כח של מוליד - עושה פירות וכח של אינו מוליד - אינו עושה פירות. משורשי הדברים כל דבר ודבר שהקב"ה ברא בעולמו יש את כללות הדבר, יש את פרטי הדבר. כללות של דבר כאשר רואים דבר מרחוק רואים את הכללות שלו. ככל שמתקרבים יותר לדבר, אפשר לראות גם את הפרטים שנמצאים בדבר. ככל שהמבט נעשה מרחוק רואים כללות ונראה שאין בדבר פרטות אלא כולו מציאות של כלל אבל ככל שמתקרבים לדבר רואים שיש בו פרטים ורואים מה הפרטים שיש בו וכשמתקרבים עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר אז רואים את הפרטים ואת פרטי פרטים ופרטי פרטי פרטים וכן על זה הדרך. והרי שיש לאדם שתי מביטים עמוקים על דבר מבט אחד שהאדם רואה את כללות הדבר הוא רואה אותו מראשיתו ועד אחריתו המגיד מראשית אחרית מסוף העולם ועד סופו רואים כלל רואים את היקף הדבר ויש את הסוג השני שאדם מביט על כל דבר מביט ורואה בו מציאות של פרטים ופרטי פרטים אלו הם שני מבטים יסודיים על כל דבר ודבר שנמצא בבריאה. כאשר האדם נמצא בקטנותו הוא רואה רק מציאות של כלל כאשר הוא גדל במידה מסוימת כמו שהוזכר בהרחבה לעיל הוא רואה פרט אבל נראה לו שהפרט זה הכל הכלל אבל בגדלות האמתית הוא רואה את הכלל הוא רואה את הפרטים והוא רואה את צירופם גם יחד.
אבל יתר על כן שזה עיקר סוגייתנו השתא כל דבר ודבר שקיים בבריאה כיון שיש בו מציאות של כלל יש בו מציאות של פרטים אז בעומק יש בו כח של עושה פירות יש בו כח של תולדה, יש עושה פירות זה תולדה בפועל ממש בהתגלות מה שהוזכר אילנות שעושים פירות בעל חי שמוליד. כמו שנא': "פרו ורבו ומלאו את הארץ " ביום חמישי למעשה בראשית שנאמר גם בדגים. ויתר ע"כ במדרגת האדם יש מציאות של פרו ורבו עושה פירות זה העושה פירות הגלוי אבל בעומק יותר כל דבר ודבר שהקב"ה ברא בעולמו יש לו תולדות המבט הראשון כמו שהוזכר הוא המבט של הכלל שבו המבט השני כמו שהוזכר הוא המבט של הפרטים שבו והמבט השלישי על כל דבר הוא להכיר ולהבין מה התולדות הנולדים מהדבר אם רואים רק כלל קשה מאד לראות מציאות של תולדות אבל כשרואים את סדר המדרגות שהוזכרו כלל במציאות של פרטים אז אפשר לבוא לידי המדרגה השלישית לראות בכל דבר ודבר מה התולדות שנולדים מאותו דבר.
לשון חז"ל הידוע מאד "איזהו חכם הרואה את הנולד" הכוונה שהוא מביט על כל דבר בשלושת השלבים הוא חכם הוא רואה את הכלל שבדבר, הוא חכם הוא רואה את הפרטים שבדבר הבן בחוכמה הוא מתבונן בדברים, והוא חכם הוא רואה את מה שנולד מהדבר הזה "איזהו חכם הרואה את הנולד" אין כוונת הדבר שהוא רואה רק שיש דברים שעתידין להיוולד, שיודע עתידות רוח הקודש, אלא הכוונה שבכל דבר ודבר שהוא רואה הוא רואה את שלשת השלבים שנתבארו. עד שהוא רואה מה שעתיד להיוולד מתוך אותו דבר. "חכם הרואה את הנולד" בכל דבר שהוא מתבונן בו הוא רואה את מציאות התולדות שנולדים מאותו דבר.
לפי זה להבין ברור סדר בריאתו של עולם הרי גדר הדבר לדינא קטן אינו מוליד גדול מוליד גדר בפועל ממש בגדרי כח ההולדה אבל זה גדר בכח הפנימי שגדר קטנות הוא לא רואה את מה שנולד. "איזהו חכם הרואה את הנולד" שזהו גדול חכם שרואה את הנולד" כלומר יש לו כח להוליד דבר אז יש לו כח לראות נולד. קטן שאינו מוליד אז הוא אינו רואה מה נולד מהדברים כשם שהוא אינו בר הולדה בתוך מציאות עצמו כך כאשר הוא מביט על דברים הוא לא רואה את כח ההולדה שנולד מתוך הדברים. גדול שיש לו כח של הולדה בתוך עצמו אז גם כאשר הוא מביט על דברים אחרים הוא רואה את מה שנולד מתוך אותם דברים. דוגמאות שבש"ס הגמ' הרי בתחילת בבא קמא כידוע עד מאד ד' אבות נזיקין אבות בכלל דאיכא תולדות תולדותיהן כיוצא בהן תולדותיהן לאו כיוצא בהן על זה הגמ' מביאה את שני המקומות הנוספים שמצאנו אבות ומצאנו תולדות אבות מלאכות ארבעים חסר אחת אבות הטומאה אבי אבות הטומאה אב הטומאה ראשון לטומאה. וכן על זה הדרך. זה סדר של אבות ותולדות אבות ותולדות כלומר שיש מציאות של כל דבר יש בו תפיסה של תולדה. אבל בשביל שיהיה תפיסה של תולדה, צריך שיהיה אב. אב יכול להיות על הגדרה של גדול קטן אינו מוליד אין לו גדר של אב אין כאן מציאות של תולדה וע"מ שהאדם א"כ יוכל לראות תולדות של דבר, אז בגדרי הגוף כפשוטו הוא צריך להיות גדר של גיל של גדול אבל בגדרי קומת נפשו הפנימית של האדם הוא צריך להיות במדרגה שהוא עובר את שלושת השלבים שנתבארו מבט של כלל מבט של פרטים ומבט של הולדה מה מוליד ממה שעשה וכשרואים מבט של תולדה יש לו היקף רחב מאד מאד מאד מאד.
ניתן דוג' יסודית מאד "אברהם הוליד את יצחק" כשאברהם הוליד את יצחק הוא לא הוליד רק את יצחק הוא הוליד את יצחק שהוליד את יעקב שהוליד את יב' שבטים שהם הולידו שבעים יוצאי ירך יעקב שהם הולידו את ששים ריבוא נשמות ישראל שהיו ביוצאי מצריים והם הם שרשי התולדות עד דור האחרון. זה נקרא "אברהם הוליד את יצחק" וכשנא' לא"א "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת והעלהו לעולה" עקידת יצחק עקידה שעקד א"א את יצחק בנו ע"ג המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם. כשא"א עקד את יצחק הוא לא עקד רק את יצחק. הוא עקד את כל הדורות כולם. ככל שהאדם רואה תולדות והוא רואה מבט גדול יותר הוא רואה תולדות לא רק את התולדה הראשונה שנולדה.
בדוגמא שהזכרנו בטומאה יש אב הטומאה ראשון לטומאה שני לטומאה שלישי לטומאה רביעי. הגדרת הדבר הוא יש כאן תולדה ולתולדה יש תולדה ועד "דור רביעי ישוב הנה" יש כאן תולדות רחבים יותר לדברים. הדוג' מצד הקלקול מה שנאמר אצל קין והבל "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" אומר רש"י דברי חז"ל כידוע מאד מהו קול דמי אחיך? מהו דמי אחיך? דמו ודם זרעיתו צועקים אלי מן האדמה לא רק הדם של הבל עצמו זעק מן האדמה אלא מה שצעק מן האדמה דמו ודם זרעיותיו כלומר כל הזרע שעתיד היה להיוולד כביכול מהבל כולו נכלל בכלל המעשה רציחה של קין כשקין רצח בפועל הוא רצח רק את הבל כשאברהם עוקד בפועל הוא עוקד רק את יצחק אבל כשקין הרג את הבל על מה הוא נענש בעומק שאת מי הוא הרג לא רק את הבל אלא את כל זרעו שעתיד להיוולד מהבל כלול ברציחה של קין כמובן לא מעיקר הדין אבל בעונש של דיני שמים דנים אותו על דמו ודם זרעיותיו באופן שקול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה.
ולהפך בקדושה אצל א"א שנתקיים בו בשלמות "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" השכר של א"א אבינו בעקידה הוא לא רק במה שהרג שעקד את יצחק אלא השכר של א"א בעקידה שהוא כביכול עקד את כל הדורות כולם של כל הכנסת ישראל על זה קיבל א"א שכר בעומק מעשה העקידה. אבל זה אברהם שנקרא האדם הגדול בענקים שמביט על דבר. כביכול הוא לא רואה רק תולדה ראשונה אלא הוא רואה את כל ההיקף כולם "האספו והגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים" כשבקש יעקב אבינו לגלות הקץ לא רק באיזה שנה באיזה חודש יום בחודש באיזה שעה ביום יבוא משיח לא זה עומק הכוונה. עומק הכוונה בקש יעקב אבינו לגלות את הקץ הוא לגלות להם את כל התולדות עד איפה התולדה האחרונה ושם זה גלוי הקץ זה הסוף זה קץ זה סוף של דבר.
כשמבינים את היסודות שהתבארו השתא ננסה להבין יותר קרוב יותר לעלמא דידן עכשיו כאשר האדם פועל במה שהוא פועל הוא עושה את מה שהוא עושה כאשר האדם נמצא בקטנותו הוא רואה את מה שנמצא לפניו בכללות הוא כבר גדול יותר כמו שהוזכר הוא מבין דבר מתוך דבר זה גם סוג של הולדה בדקות הוא רואה פרטים אבל יתר על כן הוא מבין דבר מתוך דבר אבל ככל שהוא גדל יותר ועוד יותר כאשר הוא רואה את מה שהוא רואה לנגד עיניו הוא לא רואה רק את מה שנמצא כאן "את אשר ישנו פה עמנו היום ואת אשר איננו פה עמנו היום, הוא רואה את מה שיש כאן אבל הוא רואה את מה שעתיד להיוולד מתוך אותו דבר ובכך הוא רואה את הבכח שבדבר ורואה את הפועל שבדבר זה נקרא פעולה הוא רואה במה שהוא עושה לא רק מה שנמצא לפניו אלא הוא רואה את התולדות של מה שעתיד להיוולד זה מה שנאמ' בדין בן סורר ומורה. ירדה תורה לסוף דעתו שעתיד לאכול בשר ולשתות יין וללסתם את הבריות היא הפרשה שפותחת לנו מבט לאחרית דבר לתולדות של הדבר להיכן זה עתיד להגיע. הרי זה רק פתח לשורש הדבר בנינו זה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו המולידים שלו הם אלו שצריכים לראות את הנולד לראות שהנולד מתרחק ממקור שורשו ועד היכן זה עתיד להגיע.
רב רובם של הכישלונות של בני אדם נעוצים במה שנתבאר השתא פעמים רבות מאד בני אדם עושים את מה שהם עושים והכוונה היא כוונה נכונה יכול להיות טהורה אבל כדברי הכוזרי הידועים כוונתך רצויה מעשיך אינם רצויים הכוונה רצויה כי האדם רואה את מה שהוא רואה לנגד עיניו אז אם זה נמצא בקטנות גמורה הוא רואה רק כלל והוא לא רואה פרטים אבל אפילו הוא כבר גדל מעט ויותר ממעט והוא רואה במה שהוא עושה כלל שהוא עושה והוא רואה את הפרטים שהוא עושה אבל הוא לא רואה מה נולד ממה שהוא עושה וכשהוא לא רואה מה נולד ממה שהוא עושה אז חסר בשורש הפעולה שנעשית.
יש מימרא שאמר החזו"א שחלק מצורת העונש שמענישים בעולם העליון דבר דק אבל זה עומק הסוגיא דידן השתא שחלק מצורת העונש שמענישים את אנשי האמת מי שלא אנשי האמת אין לו בזה עונש. כאשר עושים פעולות מסוימות מראים להם מה התולדות ממה שהם עשו וכשהם רואים את התולדות הם מכירים את העיוות שנעשה בתולדות אז נעשה אצלהם הכאב על שורש הפעולה שנעשית וזה העונש לאנשי האמת מי שאינו איש אמת לא ולא מרגיש זה לא כואב לו אבל איש אמת כשהוא רואה פעולה שהוא פעל והוא רואה את מה שהוא ראה נגד עיניו הוא ראה עד היכן שהוא ראה אבל לאחר מכן נעשו מכך התולדות והם יצאו מן הכוח אל הפועל זה הפעולה היא מוציאה לפועל את הכח והוא רואה לבסוף מה נעשה אחרי ימיו שהוא נמצא כאן בעלמא מראים לו מה נעשה מהפעולות שהוא פעל אז הוא רואה את התולדות של מה שהוא פעל וכשהוא רואה את התולדות שנעשו מתוך מה שהוא פעל אז נעשה כאב עמוק על מה שהוא פעל והכאב העמוק הראשון הוא איך הוא לא ראה את מה שעתיד להיות ויתר ע"כ שהן תולדות מעשיו זה מה שנעשה.
אבל הרי ברור מאד משורשי כל המציאות הוא שאדם מביט בתפיסה שנאמר בישמעאל "באשר הוא שם" הוא רואה רק את מה שנמצא לנגד עיניו אבל הוא לא מביט יותר רחוק יותר רחב יותר על התולדות על מה שיהיה כביכול אם אדם היה רואה לנגד עיניו בשעה שהוא עובר עבירה את כל התולדות של מה שנעשה מהעבירה שהוא עושה הוא לעולם לא היה עושה אותו ולהפך אם אדם היה עושה מצוה והיה רואה את כל התולדות שנעשים מהמעשה הוא בוודאי היה עושה זאת בשלמות ולש"ש חז"ל אומרים בלשונות אין לנו השגה ראשונים כמלאכים אלמלא היה יודע ראובן שכך תכתוב עליו תורה .. ועוד ועוד לשונות אז המעשים היו נעשים באופן שונה.
ככל שהבהירות של התולדות נמצאת בנפשו של אדם כל ההיקף של המציאות שלו הולכת ומשתנית והעבודת האדם היא לנסות ולהרחיב את המבט העמוק בכל דבר ודבר שהוא רואה בבריאה כמובן שאין זמן להתבונן על כל דבר אלא על הדברים הגדולים יותר ובכל דבר ודבר שהוא פועל בעיקר בדברים הגדולים להתבונן ולראות מה מונח בכלל שהוא עושה מה מונח בפרטים של מה שהוא עושה ומהם התולדות שעתידין להיוולד ממה שהוא עושה לראות את הנולד מכאן ולהבא זה הרבה יותר קשה.
איך עושים את זה למעשה? מסתכלים כאן ולמפרע על דברים שהוא כבר עשה אדם פעל פעולות הוא היום בן עשרים בן שלושים בן ארבעים בן חמישים כל אחד באיזה גיל שהוא נמצא הוא פעל פעולות לפני כך וכך שנים כשהוא פעל את אותם פעולות הוא פעל מה שהוא פעל עכשיו הוא מסתכל למפרע מה התולדות של מה שהוא פעל אדם למשל התחתן בשעה שהוא התחתן הוא ראה מה יהיה הפעולות של הגדרת נישואין? הוא לא ראה עכשיו לאחר מעשה כמה וכמה שנים אחרי כן הוא מביט ורואה מה קרה כביכול מאותה בחירה הכל באמונה שלימה ארבעים יום קודם יצירת הולד. מה פעל אותה פעולה שהוא התחתן מה התולדות של אותה פעולה.
אדם קנה בית וגר במקום מסוים אחרי שנים שהוא גר באותו מקום הוא מתבונן לעצמו מה התולדות של מה שנגרם מאותו דבר הוא קיבל כביכול את אותו החלטה כמובן בית פלוני לפלוני אבל כשהוא קיבל את אותה החלטה לקנות כאן בית הוא לא ראה את כל ההיקף של מה שקורה אבל מה עכשיו הוא רואה. אדם הולך ללמוד תורה במקום מסוים והוא לומד שם תקופה ארוכה של שנים כשנכנס לשם הוא לא ראה את ההיקף של מה שיקרה אבל לאחר מעשה עכשיו אחרי שנים שנמצא שמה הוא רואה את אותה ההחלטה של ה"הוי גולה למקום תורה" שלשם הוא הלך. אילו תולדות נולדו מאותו מציאות של החלטה שהוא החליט באותו זמן ללכת
זה יגיע באופן כללי לשתי חלקים הוא יגיע לחלק אחד שאדם לא יכול לצפות את כל התולדות שנולדות ממה שהוא עושה זה גופא מהעומק של כוח האדם שהוא מוגבל ומצומצם ולא יכול להגיע לכל היקף התפיסה של מה שעתיד לעשות אבל צריך להגיע לעוד מהלך עמוק שחלק מהדברים הוא יכל לראות מראש רק בקצרו ראייתו והתבוננותו הוא לא התבונן לראות מה התולדות של מה שהוא הולך לעשות ועל החלק הזה כן נתבע על מה שהיה צריך להתבונן מעיקרו יש חלק שא"א לראות אותו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכל אחד ואחד לפי כוח הראיה שהוא רואה ולא את כל הדברים אפשר לראות מעיקרא רק בורא עולם "מגיד ראשית" לצפות ולראות את הכל אבל חלק מסוים כל אחד לפי ערכו כל אחד לפי ענינו הוא יכל אם הוא היה מתבונן מראש לראות מה מונח בכלל שהוא הולך לעשות מה מונח בפרטים של מה שהוא הולך לעשות מה האפשרויות של התולדות שיכולים להיוולד מאותו דבר הוא היה רואה בוודאי חלק כמה? איש לפי ענינו משתנה ממקום למקום לפי גופו אין בזה כללים אבל הוא היה רואה חלק ממציאות התולדות הוא יכל לראות אותם מראש אבל טבע האדם שבשעה שהוא עושה דברים הוא מר ונמהר לקבל החלטות ברוב הפעמים וגם כאשר הוא מתבונן הוא מתבונן במעט ביחס להתבוננות השלימה שלפי כוחותיו דייקא ועל החלק הזה שהוא יכל להתבונן הוא יכל לראות או לחשוש לצדדים של אותם תולדות זה כן מעיקרא מה שרצונו של ה' יתברך שמו ממנו שהוא כן יתבונן וכן יוכל לראות את אותם דברים.
המבט הזה שכאשר קונים אותו בדרכי הלימוד הוא מוליד תולדות של חידושי תורה חלק מצורת העומק העיון כאשר אדם מביט בצורה הזו על כל דבר ודבר בדברי תורה שהוא לומד מסתכל על הכלל של מה שיש כאן הוא מסתכל על הפרטים של מה שיש באותו דבר ומה יכול להיוולד מכוח אותו דבר אז אדם מגיע לפרו ורבו במצוות תלמוד תורה מה שמבואר בדברי רבותינו שבעיקר לימוד תורה בשבת לחדש חידושים מדין פרי יתן בעתו שמה השרשה של המבט הזה בעמלה של תורה זה כמעין המתגבר מי שהגיע לשורש התפיסה של מה שדובר עכשיו.
אבל "הסתכל באוריתא וברא עלמא" וכשם שהוא הסתכל באוריתא כך מהמבט על האוריתא אנו צריכים להביט על העולם בעסקנו בתורה אנו בונים עולמות בוראים עולמות כמו שמאריך הנפש החיים כידוע אבל ביתר פרטות לענינא דידן השתא מכוח כך אנו צריכים להביט על העולם מכוח המבט על התורה וכאשר האדם עוסק בדברי תורה במבט של כלל חוכמה במבט של פרטות בינה מבין דבר מתוך דבר מוליד עוד תולדה ועוד תולדה דעת שלימה ומהמבט הזה הוא מתחיל להסתכל על העלמא מתוך כוח של ההסתכל באוריתא שזה המבט שלו שכך הוא מסתכל על עלמא זה נקרא חכם הרואה את הנולד כמו שבדברי תורה הוא ראה כלל הוא ראה פרט הוא הוליד תולדות מתוך אותם דברים כך גם בעלמה הוא רואה את הדברים באותם שלושה שלבים של כללים של פרטים של תולדות היכולים להיוולד מאותו דבר.
אדם כזה כאשר הוא רואה אז ההסתכלות שלו על כל דבר הוא לא רואה רק באשר הוא שם הוא רואה את המדרגה שנא' ירדה תורה לסוף דעתו זה מה שהוזכר בדין של בן סורר ומורה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא לראות בכל דבר מבט יותר רחב יותר היקפי ממה שנמצא כאן כרגע לנגד עיניו המבט הזה זה שיעור למדרגתו של האדם מבט כזה הוא ההיקף של קומת נפשו של האדם מה שהוא רואה.
הגדרנו בראשית הדברים זה ההבדל בין קטן לגדול קטן רואה רק מה שנמצא לנגד עיניו באשר הוא שם גדול ככל שהוא גדול יותר אדם הגדול שבענקים אברהם אבינו הוא רואה את ההיקף היותר גדול זה יציאה של האדם מתפיסה של קטנות לתפיסה של גדלות שהוא רואה את הדברים בהיקפם יותר הוא רואה אותם בתולדותיהם להיכן שהתפשטו וכאשר האדם רואה את הדברים במבט של תולדה הוא בעצם רואה עולם אחר לגמרי.
דוג' יסודית א"א מי שרואה את אברהם רואה את אברהם מי שרואה את התולדות של אברהם הוא רואה יצחק והוא רואה ישמעאל מי שרואה את התולדות שלהם הוא רואה יעקב ורואה עשיו לא מה שרואים בשורש זה מה שרואים בתולדות. בתולדות רואים שגם בענף יש פסולת שצריך לצאת ישמעאל זה פסולת שיוצאת מאברהם והיתה ראויה להתברר מעיקרא בירור פסולת מתוך אוכל עשיו זה פסולת שהיה גנוז ביצחק כמו שאמרו רבותינו שהוא צריך להתברר לצאת מהבית מקומת ישראל ולצאת לחוץ אז מה שרואים בשורש, בתולדות רואים בברור את הדברים בצורה שונה זה חכם שרואה את הדברים ככל שהאדם רואה כך הוא רואה את הפרטים מעיקרא את חלקי הטוב ואת חלקי הרע והתולדות מבררים לו מה היה מונח בתוך אותו דבר.
לשון אחרת זה הינו הך למעשה כל דבר ודבר כמו שהוזכר כבר כמה פעמים מורכב מחלקי טוב וחלקי רע מאז חטא אדם הראשון עץ הדעת טוב ורע מעורבים זה בזה וכאשר אדם ניגש לדבר ניגש בקטנות הגמורה הוא רואה רק כלל. ניגש בקטנות אחרת רואה פרט והוא נראה לו ככלל כשניגש במבט יותר גדול כמו שהוזכר הוא רואה כללים והוא רואה פרטים והפרטים הרי הם לא או טוב או רע יש גם טוב וגם רע כלל צריך לתת לו תואר אחד שלם או טוב או רע הפרטים חלקם טובים וחלקם רע ולפיכך התולדות שיהיה מאותו דבר יהיה חלקי טוב במה שהולך לעשות ויהיה בו חלקי רע במה שהולך לעשות.
הדוג' השורשית שהוזכר אברהם יוצא משם ישמעאל יוצא לאחר מכן עשיו אפילו בשורש השורשים תמיד יש נעלמות בחלקי רע שצריך לצאת מהכוח אל הפועל וכל דבר ודבר לפי זה שהאדם פועל בו ובעיקר בדברים הגדולים שהרי אי אפשר להתבונן בכל פרט הוא מביט באיזה חלקי טוב ובאיזה חלקי רע ואילו תולדות טובות יצאו ממה שהוא עושה ואלו תולדות רעות יצאו ממה שהוא עושה כל דבר טוב שאדם עושה הוא לעולם לא יהיה שלם.
וככל שהאדם מעמיק חקר יותר אז הוא רואה גם את חלקי הרע שבדבר כאן לאט לאט המבט שלו מתחדד חכם הרואה את הנולד הוא לא רואה שהכל יהיה טוב ודאי באחרית הימים אהפוך את כל העמים לשפה ברורה כולם בשם ה' יקראו באמת יתהפך הכל לטוב את רוח הטומאה אעביר מן הארץ אבל בתוך העולם דידן בכל פעולה ופעולה שהאדם פועל יהיה לה תולדות טובים יהיה לה תולדות שהם רעים יהיה חלק של תולדות שהוא לא יכול לראות אותם זה מבט פנימי של חיים.
כשהאדם מביט כך על הדברים הוא מביט במבט של תורה על המציאות ואז הוא רואה חלקי טוב שיצאו בפועל הוא רואה חלקי רע שיצאו לפועל ואז באמת הוא מביט על הדברים והבחירה שלו הולכת ומתבארת האם לעשות את הדבר או לחדול מהדבר על אף שבוודאי צדיקים ילכו בה פושעים יכשלו בה יש שם מציאות של חלקי רע.
זה נקרא בעומק הגדרת הדבר אילני סרק עתידין לתת פירות כשיש תורה תהיו עמלים בתורה מגיעים למהלך שהוזכר השתא אין דבר שלא עושה פירות מה שנראה לעינינו שיש אילני סרק שלא נותנים פירות רק בחיצוניות בפנים הכל מוליד דברים בפרות בפועל יש אילני סרק שאינם נותנים פירות.
אבל בתפיסת הפנים שבבריאה כל דבר מוליד את מה שהוא מוליד זה נקרא אילני סרק עושים פירות כשזה מתגלה בשלימות אז גם בבפועל הם נותנים פירות אבל מאיפה הם נותנים פירות מכוח המבט שתהיו עמלים בתורה כלל פרטים הולדה בדברי תורה בכל דבר אז מתגלה המבט איך שבכל דבר יש בו תפיסה של הולדה אז גם אילני סרק נותנים פירות אבל כשם שאילן נותן פירות על דרך כלל לא כל פירותיו משובחים אלא חלקם טובים יותר חלקם באושים חלקם מתקלקלים אז רואים בשורש איך בפרטים חלקם שלמים חלקם אינם שלמים וע"פ כן מתגלים בתולדה אדם שחי באופן הזה.
זו המדרגה שנאמר עולם ברור ראית עולם ברור ראיתי עולם ברור שרואים את כלליו חלקיו פרטיו ותולדתיו חלקי הטוב וחלקי הרע מהמקום האמתי הזה יש בחירה שלימה בחירה אמתית לעבוד את בוראו בשלמות.
שים לב: הגרסאות נערכו באופן מלא נמצאות רק בספרי המודפס