א-נ אנכי–בלבביפדיה עבודת השם

שורש ה'אנכי', וכלל צורת הבריאה שמונח ב'אנכי'

אנכי - מהמילות היסודיות שיש בתורה, תחילת התורה היא ב'בראשית', ו'אנכי' זה תחילת עשרת הדברות שהוא שורש פנימיות התורה, וכדברי חז"ל שהתורה היתה צריכה להתחיל מ"החודש הזה לכם ראש חדשים" והשורש הפנימי של זה הוא ה"אנכי ה' אלקיך".

וכמו שדורשים חז"ל על אנכי "אנכי מי שאנכי" - זה עצם ה'אנכי' וביחסיות לְמה זה מצטרף - ל"אשר הוצאתיך מארץ מצרים".

וכן יש את ה'אנכי' כמו שקראנו בהפטרה "אנכי אנכי הוא מנחמכם".

וא"כ, השורש הפנימי של אנכי זה 'מי שאנכי' כלשון חז"ל, ובהרחבה יותר - הרי צורת הבריאה בכללות מחולקת לג' חלקים כמו שסידרו רבותינו, והם הנקראים אורות, ניצוצות וכלים וזהו הר"ת של אנכי - אורות ניצוצות כלים יחודם - שהם מחוברים יחד אהדדי.

וזהו עומק ההגדרה של 'אנכי מי שאנכי', - כל דבר בבריאה הוא שייך לאחד מג' החלקים הללו, או שהוא אור, או שהוא ניצוץ, או שהוא כלי ושלימותו היא בצירופו אל זולתו, אבל 'אנכי מי שאנכי' זה עצם ההויה שמונח בה כל השלושה חלקים האלה של אורות ניצוצות כלים ויחודם בבת אחת.

מהות האור אחד בשורשו - ובהתפשטותו

וביאור הדברים - שורש הכל כדברי רבותינו הוא אורו יתברך שמו - אור הוא הנקרא בלשון רבותינו כשבאים לבטאות גילוי, כלומר המקום שבו הדבר מתגלה ובלשון חז"ל זה נקרא אורה לגבי עצים (?), ההתפשטות של כל דבר וגילויו של הדבר הוא הנקרא אור.

האור הוא הויה אחת וזה מה שנאמר ביום ראשון דמעשה בראשית - "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וגו' ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" - זה הויה אחת, זוהי המציאות של האור שהוא מציאות של 'אחד', אור אחד, ובלשון פשוטה של רבותינו זה נקרא "נר לאחד נר למאה" כלומר - אותו אור מאיר למי שהוא מאיר, והדוגמא הפשוטה לזה זהו גלגל החמה שזורח שהוא מאיר לכולם, ואם הוא לא מאיר למישהו, זה לא מחמת גלגל החמה אלא מחמת שיש משהו שמסתיר מהמקבל את גלגל החמה אבל מצד כח ההארה של גלגל החמה הוא מאיר לכולם, וא"כ האור ביסודו הוא מציאות של 'אחד'.

אבל כל זה כשנמצאים בדביקות באור, - דבר שנמצא בדביקות שלימה עם האור הרי שהוא נכלל באור והדוגמא הבהירה לכך זה בגלגל החמה שהוזכר, שהרי כידוע מי שמתקרב לגלגל חמה מעט יותר ממה שקיים כאן בעולם, הוא ישרף, כלומר - הוא יכלל בגלל החמה, ולכן האור המושג הוא רק האור המתפשט כדוגמת החמה שאנחנו מקבלים את הארתה ע"י קרני החמה שמתפשטים אלינו ומקרניה אנחנו מקבלים את ההארה ולא מעצם הויתה שלה.

וכך גם אורו יתברך שמו נמשך אלינו, וישנם שני אופנים באותה המשכה של האור, יש אופן אחד של ההמשכה של האור שהוא מתפשט כלומר - האור נשאר אחד אבל הוא מתפשט ממנו אלינו, וזהו מה שנקרא בעומק אור הגנוז שאדם צופה בו מסוף העולם ועוד סופו, אור שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כלומר שהוא אור שהוא אחד, זה הארה אחת ולכן הוא צופה בו מסוף העולם ועד סופו. זה לא שהצפיה בו מסוף העולם ועד סופו זה רק הגדרה של שיעור תוקף האור, אלא ההגדרה של אותו אור היא המשכה ממנו כפי שהוא, היא גילוי של האור כאור אחד ואם הוא אור אחד בגילויו, א"כ, ממילא רואים בו את הכל כי זה המהות - זהו 'צופה בו מסוף העולם ועד סופו' שהכל נתפס כתפיסת האחד.

מהות הארת קרני האור - התנוצצות

אבל האופן השני של ההארה היא הארה שאנחנו מקבלים מגלגל החמה כפי שהוזכר, שההארה של גלגל החמה מתראה אלינו כקרני אור המאירים, ובלשון חז"ל נאמר על קרניים "קרניה מפצילות" שהם מתחלקות ונפרדות זו מזו, זה לא מתקבל כהארה אחת אלא הארה הנחלקת לחלקיה, היא ההארה של 'קרני אור', כל קרן - זה מלשון צדדים - קרן מזרחית דרומית קרן מזרחית צפונית וכן ע"ז הדרך, וא"כ קרנים זהו דבר הנחלק לצדדים, זוהי מדרגת ההארה של קרניה של חמה המאירות שהקרניים כאשר הם מאירים, הם מאירים באופן שמקבלים חלקי הארה מהדבר המאיר.

והחלקים הללו הם בבחינת ניצוצים כלומר - חלקי הארה, - עיקר הגילוי שמתגלה שנעשה בהארת החמה התחלקות, זה מתגלה בזמן התנוצצות החמה כשעדיין לא מקבלים את תוקף הארתה אלא רק את חלק מהארתה, זהו הניצוצין שבנץ החמה כשהחמה מתנוצצת ומאירה, אבל גם לאחר הנץ החמה כשהיא יוצאת בתוקפה בצהריים, עדיין אנחנו לא מקבלים את עצמות הארת גלגל החמה אלא את קרניה, אלא שבתחילת היום שאז מתחילה הארתה של החמה היא נקראת נץ החמה ע"ש מדרגת ההתנוצצות.

אלו הם שתי מדרגות של תפיסת האור.

וא"כ, במדרגה של קרניים, במדרגה של ניצוצים הגדרת הדבר הוא שעדיין אין כאן את עצמות מציאות ההארה בשלימותה אלא את חלקיה בלבד.

עיקר גילוי שורש ה-אן - במדרגת ניצוצות

ומצד ההבחנה הזו, האור המתפשט הוא מתפשט לניצוצין - ומי יקבל את אותה הארה?- זה ההבחנה של שרשי הא-נ שבהם אנחנו עוסקים עכשיו, אן-לאן, להיכן זה הולך.

אם זה אור א"כ, הוא מאיר לכולם בשוה ואין כאן נידון להיכן הוא ילך כי הרי הוא מאיר לכולם בשוה, אבל אם מהאור נעשה מציאות של ניצוצין, הרי הניצוצין לא מאירים בשוה - הקרניים שונות בהארתם זו מזו, ובניצוצים יתר על כן הם מאירים כל ניצוץ וניצוץ בשונה מחבירו בבחינת "כפטיש יפוצץ סלע" - שדברי תורה מתחלקים לשבעים פנים"כמו שדורשת הגמ', וא"כ ההארה הזו היא הארה שתלויה להיכן היא נוטה - זה ההגדרה של קרן, בקרניים חלוק מזרחית דרומית ממזרחית צפונית, מערבית דרומית ממערבית צפונית וכן ע"ז הדרך, - הם חלוקים זה מזה, וזוהי ההגדרה של ה-אן להיכן ההארה הולכת שכשהאור מתפשט באופן של ניצוצין הרי הוא פונה ולפי אופן פנייתו, כך אופן הארתו.

ובעומק - זה כל ההגדרה של ה-אן בשורשו, האור המתפשט באופן של ניצוצין שבו מונח אופן התנועה להיכן הוא מתנועע, להיכן כיוון התנועה שלו, זה עומק הכח המתגלה.

ויתר על כן כמו שהוזכר בר"ת של אנכי - אורות ניצוצין כלים, - שיש כלי המקבל של אותם הארות.

רוב בני אדם ההשגה שלהם בכל דבר היא לא במדרגה של אור אלא היא במדרגה של ניצוצין בלבד שמה שהם משיגים מכל הארתו יתברך שמו זה רק ניצוצין בלבד.

רק מי שדבוק עמו ואצלו יתברך שמו שהוא נמצא אצלו, - אצלו מתגלה 'ואצלתי מן הרוח' שנאצל עליו האור של הקב"ה.

אבל מי שלא נמצא אצלו יתברך א"כ, לא נאצל אליו עומק האור אלא הוא מקבל רק חלקי הארה שזה מדרגת רוב הנבראים שנמצאים כאן בעולם, וזה נאמר גם על מדרגת מדבר וק"ו בבעל-חי, בצומח ודומם שהם מקבלים ניצוצות של הארה, זהו כל תוקף מה שהם מקבלים.

תורה - מדרגת אור נביאים וכתובים - מדרגת ניצוצות וכלים

ולפיכך א"כ, הכלים יש בהם שתי הבחנות של כלים, יש אופן שהכלי מקבל חלקי הארה, כלי שמקבל את הניצוצין, ובעומק - זה השורש של מדרגת נביאים כתובים שהם ר"ת נ"ך וכמו"כ זה גם ר"ת ניצוצין - כלים, - וכמו שאומרת הגמ' בנדרים שאלמלי היה חטא-עון, אלמלי היה כעס הרי שהיה ניתן משמיא רק חמשה חומשי תורה והחלק של נביא יהושע שבו כתוב גבולות ארץ ישראל, אבל מחמת החטא יש ריבוי של דברי תורה שנתפשטו לנביאים וכתובים - הכתובים זהו מקום הכלי שבו נתקבל חלקי הארה הנקראת ניצוצות.

לעומת כך תורה היא אור כלשון הפסוק "תורה אור" שהיא במדרגה של אור, וזה ההבדל בין תורה לנביאים וכתובים, תורה - אור, נביאים - ניצוצות, וכתובים זהו הכלי המקבלם.

ובשורש השורשים שזה מדרגת מתן תורה ששם נאמר "אנכי הוי"ה אלקיך" בתחילת מדרגת מתן תורה, יש בה את שתי ההבחנות הללו - וכידוע עד מאד, מחד מדרגת מתן תורה היא "אחת דיבר אלקים" שהכל היה באופן של 'אחת' וזה מתפשט ל"שתים זו שמעתי" אבל לאחר מכן זה מתפשט הלאה שהקב"ה חזר ושנאן על ידי משה ונתפרט ה'אחת דיבר אלקים' לעשרה.

מדרגת 'אחת דיבר אלקים' - אור ה'אחד' שמכח 'ואצלתי מן הרוח'

ועומק הגדרת הדברים הוא 'אחת דיבר אלקים' זה האור של ה'אחד', ה'אור אחד' של ה'יום אחד', זו מדרגת מתן תורה כמו שנתגלה שם - "ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר" כלומר ש"בהיות הבוקר" התגלה ההארה אבל זה לא הארה רק במדרגה של ניצוצות אלא במדרגה של אור שכיון ש"עמיה נהורא שריא" לכן כשהתגלה ה"וירד ה' על הר סיני"א"כ כל ישראל היו עמו ואצלו וכמו שאומרים חז"ל שבמדרגת מתן תורה התקיים ה"מי יתן כל עם ה' נביאים" שכל עם ישראל היו במדרגת נביאים והם שמעו קול ה' והנביאות שלהם היתה באופן שהם היו עמו ואצלו והתקיים בהם "ואצלתי מן הרוח"וא"כ ההשגה שלהם היתה במדרגה של אור, זה עומק מדרגת מתן תורה של ה"אחת דיבר אלקים".

ועיקר מדרגת הנבואה הזו היא מדרגת משה רבינו שהוא פירש מן האשה והוא נמצא תמיד עמו ואצלו יתברך שמו שלכן תמיד הוא ראוי לנבואה, - זה מה שנאמר "זכרו תורת משה עבדי" כי משה הוא במדרגה של 'תורה אור', אלא שע"י חטא העגל נאמר במשה "קרן עור פניו"כי זה מה שהם משיגים בו, אבל הוא כשלעצמו, הוא במדרגה של 'תורה אור'.

חלוקת ה'דיברה אחת' לעשרת הדברות - מדרגת ניצוצות

זה החלק העליון של מדרגת מתן תורה, והחלק התחתון שמתגלה במדרגת מתן תורה זהו הגילוי שהדיברה של הקב"ה נחלקה לעשרה שאלו הם עשרת הדברות, הפירוד של דיברה אחת לעשרת הדיברות היא השורש של הדָבָר - הדיבור שנחלק לדיבורים כלומר - זהו אור שנחלק לניצוצות שהם מחולקים לחלקים.

ובעומק, צורת הדיבור שהקדוש ברוך הוא דיבר הוא כלשון חז"ל - "מה שאין הפה יכול לדבר ואין האזנים יכולות לשמוע" כלומר - מה שהפה יכול לדבר זה כאשר הדבר מחולק לניצוצות, מחולק לחלקים שזהו כשהדבר מחולק לאותיות וזה מה שהאוזן יכולה לשמוע דהיינו דבר שיש בו חילוק לחלקים.

אבל הדיבור של הקב"ה היה בבחינת "קול גדול ולא יסף - ולא פסק" כדברי חז"ל, וזה לא רק שהוא לא פסק בערכין של זמן שהוא ממשיך עוד ועוד, אלא זה מהות של קול שהוא "קול גדול ולא יסף - לא פסק" כי במהותו הוא כולו אחד שאין בו הפסקים - וממילא גם בזמן הוא לא נפסק, אבל במהות שלו מתגלה עומק כח הדיבור שדיבר בו הקב"ה, והדיבור הזה הוא דיבור באופן של 'אחד', באופן של מדרגת האור בבחינת "פתח פיך ויאירו דבריך" זהו שורש ההארה של הדיבור שנתגלה במדרגה של 'אחד', והדיברות הללו נחקקו בלוחות ומצד כך היה במתן תורה שתי מדרגות של קבלת הכלים, מחד היה קבלה עליונה שהיא קבלה של ה'תורה אור' במדרגת 'אחד' - "אחת דיבר אלקים", ומאידך היה קבלה שניה של דברי תורה שהיא באופן של ניצוצין במה שהדיברות נחלקו לחלקים ובאופן הזה הם נחקקו במציאות הלוחות, והרי "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן" כדברי הגמ' הידועים בגיטין אבל בעשרת הדיברות על אף שהדיבור היה מקיף את העולם כדברי חז"ל אבל לאחר מכן הוא נחקק בלוחות, והחקיקה שלו בלוחות זה הכתובים במה שהוא נכתב בלוחות שנהיה 'תורה שבכתב' וזה מקום הכלי המקבלם.

מדרגת לוחות ראשונות - אחדות של אורות ניצוצין וכלים

ובמדרגת לוחות ראשונות כמו שמפורש בקרא וכפי שחידדו חז"ל היו הלוחות מן השמים שהיו עשויות מאבן ספיר מן השמים, ועומק הדברים - זה הראשי תיבות של ה'אנכי' שהוזכר - אורות ניצוצין כלים יחודם, זה מדרגת מתן תורה.

האור - שהוא דיברה אחת.

הניצוצות שהם ריבוי של דיבורים שזה עשרת הדיברות.

והכלי שהוא הלוחות שהיו מאבן ספיר - כולם היו מאוחדים יחד במה שהם ניתנו כולם מן השמים, כלומר - כולם נמצאים במדרגה של 'אחד' בבת אחת.

זה הצורה השלימה של פנימיות הבריאה שזה מדרגת מתן תורה, ושם מה שהתגלה הוא - לא שיש ניצוצות שהם נפרדים מהאור אלא שם התגלה בעומק שהאור יש בו הבחנה של 'אחד' ויש בו הבחנה של התפרטות אבל ההתפרטות היא חלק מהאור.

וכמו שהוזכר פעמים רבות מאד, זה מדרגת המנורה שמצד אחד נאמר בה "מקשה תיעשה המנורה" אבל מאידך יש שבעה קנים במנורה, שהם שבעה קנים שעשויים מעצם המנורה עצמה, זה ההבחנה של נרות לעומת האור שהמנורה שהיא מקשה אחת ממנה הנר, - והרי הנר מגיע ממדרגת האור, וא"כ, האור הוא אחד שהמנורה היא מקשה זהב, - ומקור יניקתה הוא מהארון כמו שהוזכר כמה פעמים שארון זה אותיות אור-נ', וא"כ המנורה יונקת מה'אחד' והיא מתפרטת לשבעה למדרגת נר, - זהו מנורה מלשון מנר כלומר שממנה הנר, אבל היא במדרגה של אור אלא שהיא מאירה גם במדרגת נרות אבל הכל זה במדרגה של 'אחד'.

וזה מדרגת מתן תורה שהיה אור שיש בו התפרטויות אבל הם בעצם במדרגה של אחד.

והאור הזה, כאשר הוא מאיר והוא מתפרט לחלקיו זה לא באופן של פיזור כפשוטו כמו האופן של "כפטיש יפוצץ סלע" שהניצוצות מתפזרים לריבוי של חלקים אלא הניצוצות מחוברים יחד עם מציאות האור שהכלי המקבלם מצרף אותם יחד ומחבר את הדבר באופן שלם שאין בו פרוד.

גילוי הכלל ופרט וכלל שבעשרת הדיברות שמקביל לאורות ניצוצין וכלים

ובלשון אחרת והיינו הך - זה כלל ופרט וכלל, הכלל הוא אור, הפרט הוא ניצוצות וה'חזר וכלל' זה הכלי [מל' כלל] שחוזר וכוללם גם יחד, זה עומק מדרגת מתן תורה שמתגלה באור של ה"אנכי ה' אלקיך" אורות ניצוצין וכלים שהם כלל ופרט וכלל בתרא שחוזר וכוללם והכל חוזר ומצטרף יחד אהדדי.

וזה מה שמתגלה בדיברות שהם מתחילים ב'אנכי' ומסתיימים ב"וכל אשר לרעך" כלומר - הם מסתיימים בכל שחוזר וכולל את הכל, מה שנראה כפשוטו שזהו מתפרט לפי כל אחד ואחד שהדיברות היו תלויים באדם השומע שהרי כמו שאומרים חז"ל שבמדרגת מתן תורה כל אחד שמע לפי כוחו את מדרגת הדיברות, אבל ב"וכל אשר לרעך" זה חוזר וכולל את כולם בבת אחת וזה עומק מה שהסיפא של הלוחות זה "וכל אשר לרעך" דייקא.

האחדות בשורש היא אחדות של בורא - "אנכי הוי"ה אלקיך".

האחדות בענפים היא אחדות ישראל שע"י אהבת ישראל יש את אחדות הענפים ולכן הדיברות מסתיימים ב'וכל אשר לרעך' שמצרפים את כל ישראל גם יחד, כל דייקא, - זה התפיסה העמוקה של מדרגת מתן תורה, כלל ופרט וכלל, אורות ניצוצים כלים יחודם שמתגלה ב'אנכי הוי"ה אלקיך".

וא"כ, לפי"ז זהו העומק של האן שב'אנכי' להיכן הדבר פונה, מה שבפשטות מתגלה תמיד ב-אן לאן הוא הולך, שמדין הניצוצות מתראה להיכן הוא הולך, אבל אם הכלי חוזר וכוללם יחד א"כ כולם מקבלים יחד את הכל בשוה.

חמישים יום - חלוקה לניצוצות ו'הוסיף משה יום אחד' - ה'אחד' הכוללם

זה העומק של מדרגת ה'אנכי' שהיה בלוחות ראשונות ובעיקר בעצם מדרגת מתן תורה עצמו שהיה ביום החמישים, כלומר - שזה האור שנחלק לחלקיו לניצוצות לחמישים יום שהניצוצות מתחלקים לשבע ועוד שבע וכו' עד ארבעים ותשע שאז מגיעים ליום החמישים, אבל כשמתגלה נ' הניצוצות ביום החמישים - שזהו הנ' של הניצוץ - היום החמישים חוזר וכולל את הכל יחד אהדדי, זה עומק היום החמישים שבו ניתנה תורה.

ובדקות, כמו שאומרת הגמ' בשבת סוגיא במתן תורה "משה הוסיף יום אחד מדעתו", וביאור הדבר שמשה רבינו בא לבאר בזה את העומק של האור הפנימי של היום החמישים - שלא יתראה החיצוניות של הנ' שהוא ניצוצות אלא יתראה ה'אחד' שבנ', זה עומק ההגדרה של 'משה הוסיף יום אחד מדעתו', שבמה שהוא הוסיף יום אחד מדעתו הוא גילה את העומק של הנ' שהוא אחד, - זה לא רק כפשוטו שהוא הוסיף עוד יום אלא הוא גילה את האחד שנמצא בנ', זה עומק מה ש"הוסיף משה יום אחד מדעתו".

'הוסיף יום אחד מדעתו' - הקדמת הרפואה למכה של שבירת הלוחות

ובדקות, הרי כמו שהגמ' שם אומרת "שלושה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו" פירש מן האשה, שיבר את הלוחות והוסיף יום אחד מדעתו, - מהצד התחתון של הדבר ה'פירש מן האשה' זה היפרדות וכל שכן ה'שיבר את הלוחות' שזה שורש של שבירה ששם בוודאי זה שורש להיפרדות, אבל 'הוסיף יום אחד מדעתו' - זה 'אחד' שהוא תיקן בו את מקום השבירה והוא האיר את ההיפך ממציאות השבירה.

וסדר הדבר - יש את מה שהוא שיבר את הלוחות מחד ויש את מה שהוא הוסיף יום אחד מדעתו מאידך - והממוצע ביניהם זה מה שהוא פירש מן האשה שבחיצוניות זה היפרדות ובפנימיות זה אחדות וכדברי רבותינו על זה כידוע שזה לא פרישות כפשוטו אלא שהוא נתאחד בשורש ולכן הוא פירש מן האשה בכדי להתאחד עם האשה העליונה.

אבל מכל מקום עומק הגדרת הדבר, מה שהוא שיבר את הלוחות והוא הוסיף יום אחד מדעתו ההגדרה היא שעל מנת להאיר את התיקון של שבירת הלוחות הוא הוסיף יום אחד מדעתו מעיקרא שעל ידי שהוא מוסיף יום אחד מדעתו הרי שמתגלה בזה שהניצוצות חוזרים ל'אחד' - שזה גופא התיקון של השבירה במה שמשה שיבר את הלוחות.

והרי כאשר משברים את הלוחות - "אותיות פורחות באויר"כלומר, כל זמן שיש כתב יש כלי שמצרף את הניצוצות שהלוחות מצרפות את האותיות והופכות אותם לתיבות ולמשפטים, שהם מצטרפים יחד לפסוקים וא"כ הם מצורפים יחד אהדדי, אבל כשנשתברו הלוחות ואותיות פורחות באויר - זה הפך להיות ניצוצות בלי כלי.

ומה עשה משה? - הוא הוסיף לנ' של הניצוצות שזהו היום החמישים את ה'יום אחד מדעתו' שזה שורש ה'אחד' שמחבר את הניצוצות שפורחות באויר, את האותיות שפורחות באויר, וא"כ משה רבינו הקדים בזה רפואה למכה במה שהוא הוסיף יום אחד מדעתו, הכלי שהוא הכתב נשבר שזהו שבירת הלוחות אבל הוא הוסיף יום אחד מדעתו לגלות את מעמקי ה'אחד' שמצרף את כל האותיות שפורחות, לצרפם יחד אהדדי, זה עומק המדרגה שהאיר משה ב"הוסיף יום אחד מדעתו".

מדרגת משה - השגה של אור ומדרגת ישראל - השגה של 'קרן עור פני משה'

וזה מדין הלוחות, אבל ישראל עצמם ירדו ממדרגה של אור למדרגה של ניצוצות ומכאן ואילך שורש כל ההשגה של כלל ישראל כהגדרה כללית היא הארה במדרגה של ניצוצות - זולת השגת משה והנלווים עמו שנמצאים עמו ואצלו יתברך שזה הגדרת 'פירש מן האשה' שנאמר במשה בשביל להיות מוכן בכל עת לנבואה כי הוא נמצא עמו ואצלו יתברך שמו שזה עדיין בהשגה של מדרגת אור.

ומה שבני ישראל משיגים בהשגה הזו זהו בהתראות שמשה מאיר להם שזה המדרגה של "כי קרן עור פניו" כמו שהוזכר, שהם משיגים רק את ה'קרן עור פניו', רק את הקרניים של ההארה ולא את עצם מציאות ההארה, הם משיגים רק את התפצלותה [= בבחינת קרנים המפצילות] ולא את מקורה ושורשה כהויה של אחד, זה מדרגת הלוחות שנשתברו, וזה מדרגת משה בשעה שהוא יורד מן ההר עם הלוחות השניות שהוא שם על פניו מסוה להסתיר את פניו "כי קרן עור פניו", כי ההשגה של בני ישראל היא רק במדרגה של "קרן עור פניו".

ובדקות יש מדרגת משה שע"ז נאמר "פני משה כפני חמה" ויש מדרגת יהושע שנאמר עליו "פני יהושע כפני לבנה", 'פני חמה' כלומר שזה עצם מציאות החמה, לעומת "פני יהושע כפני לבנה" שזה מצד הכלי המקבל שהרי לבנה היא כלי שהרי היא מקבלת את אורה מן החמה.

ויש את הממוצע בין משה ליהושע שזהו ה"קרן עור פניו", ומה שזה ממוצע בין משה ליהושע כלומר שיש כאן גילוי של שינוי מהארת משה שהיא פני חמה כעצמותה לבין הממוצע שזה מה שמתפשטת מציאות ההארה בהבחנה של ממוצע ביניהם שזה ההבחנה של 'קרן עור פני משה' במה שע"י תולדת חטא העגל זה ההשגה שבני ישראל משיגים במשה רבינו, - וגם בזה זהו רק באופן של מסוה ולא באופן של השגה בעצם הקרן עצמה.

ומ"מ, שורש ההארה השלימה שנתגלה במדרגה של מתן תורה זהו הגילוי של אן במה שיש כלי אחד שמצרפם.

ולפי"ז להבין עמוק - יש שני מהלכים שרשיים איפה התכלית של יציאת מצרים, התכלית הפשוטה של יציאת מצרים זהו היציאה ממצרים בכדי להכנס לארץ ישראל, והתכלית השניה של יצירת מצרים היא מתן תורה "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", וא"כ יש כאן שני מהלכים מהי התכלית של היציאה ממצרים.

גילוי ה'אור אחד' בליל היציאה ממצרים

בליל יציאת מצרים נעשה הבחינה של "היום הזה נהיית לעם" שיש כח של גילוי של הכלל ומכח ששם מתגלה הכלל לכן ליל היציאה הוא "לילה כיום יאיר" כלומר - מתגלה ההארה השלימה, מתגלה ה"אור אחד" שהרי בליל יציאת מצרים התגלה האור הגנוז שהוא האיר במצרים כדברי חז"ל שהוא הגילוי של 'אור אחד', ומכח כך בני ישראל צפו גם במכת חושך במטמוניות של מצרים אבל בעיקר זה התגלה בליל התקדש החג ששם היה עיקר ההארה, זה אור של 'אחד'.

וזהו הדין של פסח שנעשה במצרים שהוא נאכל בחבורה והשורש של הכל זה האחדות של כל הכנסת ישראל יחד שזה מדרגת ליל התקדש החג, מדרגה של "היום הזה נהיית לעם".

אבל ה'פועַל' של היציאה הוא ששים רבוא שיוצאים ממצרים בבחינת ניצוצות, והם חוזרים ומתאחדים מצד כח הכלי המצרפם.

ושוב, כמו שהוזכר יש את הכללות שהוא 'אחד' [=שזהו משה שהוא שקול כשישים ריבוא] ויש את הפרטות של הניצוצות שהם הששים רבוא שהם חלקים ויש את הכח שמצרף ומחבר אותם בבת אחת שזהו בבחינת כלי המצרפם.

ב' הכלים שמצרפים את הכנסת ישראל - תורה וארץ ישראל

ואיפה מתגלה הכלי המצרפם? בכח הזה של כלי המצרפם יש שתי פנים של גילוי, האחד זה מתגלה במתן תורה והשני מתגלה בכניסה לארץ ישראל, ארץ ישראל שהיא מקום היא כלי כפשוטו ושם כש"כל ישראל על אדמתם" כלשון חז"ל שם[1], הכלי שהוא ארץ ישראל מצרפת את כל ישראל גם יחד.

אבל הכלי העליון יותר שמצרף את כל הכנסת ישראל יחד זהו ה"כלי אומנותו של הקב"ה" שהוא התורה, הוא מצרף את כל ישראל יחד וזהו מה שנאמר במתן תורה "ויחן שם ישראל כנגד ההר - כאיש אחד בלב אחד" - זהו האחדות הפנימית, לעומת כך האחדות שבארץ ישראל היא אחדות של מקום שמצרף את הכנסת ישראל גם יחד, וא"כ האחדות הפנימית יותר מתגלה במדרגת מתן תורה ב"ויחן שם ישראל כנגד ההר - כאיש אחד בלב אחד" שזה המצרף את כל הכנסת ישראל יחד.

וההבדל הוא עצום, אם הם היו זוכים היה בהם הקיום של שתי מדרגות הכלים הללו, את מדרגת הכלי בשורש שהם חוזרים ונכללים [= ל' כלי] שזה מדרגת מתן תורה, ואז, האורות ניצוצין כלים יחד זוהי המדרגה של אנכי.

כניסה לארץ ישראל מדין אור וכניסה לא"י מדין ניצוצות וכלים

ואז היו נכנסים לארץ ישראל עם משה [-בהדגשה] ששם היה גם כלי תחתון שמצרף אותם, וא"כ האור - ניצוצין - כלים היה מצורף אהדדי בכניסה לארץ ישראל.

אבל כשלא זכו ונעשה שבירת הלוחות שאז נאבד האחדות של ה"אורות - ניצוצין - כלים יחד" מכח כך גם בכניסה לארץ ישראל הם נכנסים רק מדין ניצוצין ולא מדין אור - וזה מה שהתנבאו אלדד ומידד "משה מת ויהושע מכניס" שכיון שמשה לא נכנס לארץ ישראל א"כ ה'תורה אור' לא נכנסה בהתגלותה לארץ ישראל אלא הם נכנסים רק במדרגה של נביאים וכתובים - ולכן הכניסה היא ע"י יהושע שאלו הם הנביאים והכתובים שמתחילים ביהושע, וא"כ כשהם נכנסים לארץ ישראל הם נכנסים רק במדרגה של ניצוצין וכלים.

וכשזו המדרגה של הכניסה לארץ ישראל א"כ חסר את עומק ההארה של האור שתצטרף ב'אורות ניצוצים כלים' בכניסה לארץ ישראל ואז כל הכניסה לארץ ישראל הופך להיות באופן של ניצוצים וכלים.

הרי המילה נ-כ בלשון ארמית זהו ההבחנה של חסרון כדוגמת הלשון 'נכי חדא' וכן על זה הדרך, - מה נחסר בנך מלשון נכי? - נחסר האור, זה מדרגת הכניסה שהם נכנסים לארץ ישראל שחסר מציאות האור.

ובעומק, זהו עומקם של דברי חז"ל הידועים שארץ ישראל נמשלה לארץ הצבי שהיא מתפשטת ומתכווצת לפי יושביה, שבשורש - אילו הם היו נכנסים במדרגה של האור זהו ההרחבה של ארץ ישראל אבל כשהם נכנסים במדרגה של ניצוצות זו מדרגה של צמצום ארץ ישראל.

ובלשון אחרת והיינו הך, אילו הם היו נכנסים מכחו של משה רבינו לא היה מלחמה בכניסה לארץ ישראל אלא זה היה באופן כזה שהאור היה מתפשט וכך הם היו נכנסים לארץ ישראל.

אבל כשהם נכנסים מכח "משה מת ויהושע מכניס"א"כ הכניסה היא באופן של מלחמה שזהו מלחמת יהושע - מלחמת העי שהיתה כשהם נכנסו לארץ ישראל, וכשהכניסה היא באופן של מלחמה הרי המלחמה יוצרת ניצוצות בבחינת "כפטיש יפוצץ סלע" שיש מלחמה, זה עומק החסרון של האור שנחסר כשהם נכנסים לארץ ישראל.

ושורש החסרון הוא במה שלא היה את הכלי השלם של מדרגת מתן תורה כי הלוחות נשתברו שזה גופא הגדרתו שנחסר מציאות האור - לכן גם הכניסה לארץ ישראל, היא באופן של ניצוצין.

'אנכי מנחמכם' - איחוד הניצוצות שהתפזרו בגלות עם האור

וזה עומק שורש הגלות במה שהם יוצאים מארץ ישראל, שהרי מהי גלות?- פיזור, הפיזור שורשו בניצוצות.

ועל זה נתנבא הנביא בהפטרה שקראנו "אנכי אנכי הוא מנחמכם" כלומר - עומק הנחמה היא שיתגלה החזרה לארץ ישראל אבל לא באופן שבו נכנסו בראשונה שהוא באופן של ניצוצין וכלים, כי אם נכנסים מדין ניצוצין א"כ גם עתידים לצאת כי כל הניצוצים הם פיזור וא"כ, בהכרח שיהיה יציאה מארץ ישראל שהכנסת ישראל יתפזרו לארבע כנפות הארץ.

אבל בגאולה העתידה - "אנכי אנכי הוא מנחמכם" שיחזור ויאיר האור ויתאחד יחד עם הניצוצות והכלים 'אורות - ניצוצין - כלים יחודם' יחזרו ויאירו בשלימות.

זהו ה"אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו יחד במהרה לאורו" דייקא 'כולנו יחד' לפי הנוסחאות שכך אומרים בתפילה - זה ה'כולנו יחד במהרה לאורו' כי יחזור ויצטרף כל החלקים יחד אהדדי, וזו השלימות של הגאולה שנזכה אליה במהרה בימינו "אנכי אנכי מנחמכם".

[שאלה מהשומעים: האם התביעה היא שכולם יגיעו לאור כמו שהרב אמר שהמדרגה הזו היא המדרגה של משה מכח שמשה נמצא עמו ואצלו יתברך שהוא נמצא באצילות]

כן, [האם יש תביעה על כל אחד ואחד להגיע למקום הזה, הרי לכאו' גם בתיקון נשארים החלקים הנמוכים יותר]

תשובה: בהגדרה הכוללת יש בי"ע שבבי"ע ירדו הניצוצות, וא"כ, מי שנמצא במדרגת אצילות הוא נמצא עמו ואצלו, ואצלו יש "ואצלתי מן הרוח" ומי שנמצא במדרגת בי"ע ששם היה ירידת הניצוצות וא"כ השגתו היא בניצוצות, - עיקר מדרגתנו השתא היא מדרגת בי"ע ולא מדרגת אצילות ולכן הוגדר שרובם ככולם השגתם היא במדרת בי"ע, אבל יש הגדרה שגם בתוך בי"ע עצמה יש אצילות דפרטות שבכל מדרגה, וא"כ לכאורה יש שמה מציאות של אצילות, אבל כמו שהרחיב הלשם שבהגדרה היא שגם בעולמות התחתונים - בעשיה היחידה היא אלוקות, ביצירה יחידה וחיה היא אלוקות ובבריאה יחידה חיה ונשמה הם אלוקות, וא"כ, גם בתוך העולם של כל אחד יש לו גילוי של אלוקות, וא"כ גם בעולמות בי"ע עדיין יש מציאות של אור, אבל זה לא כמו באצילות כמובן ששם כולו מציאות של אור, אבל יש את האצילות דפרטות של אותו עולם שזה האצילות דפרטות של בי"ע עצמו, - אם זה בעשיה הוא מתדבק ביחידה שבנפש ובאותה מדרגה הוא מגיע לאלוקות, - אם הוא הנמצא ביצירה א"כ אפילו אם הוא דבק בחיה הוא במדרגה של אלוקות, ואם הוא נמצא בבריאה - אפילו אם הוא דבק בנשמה זה כך, [-כלומר שצריך לברר איפה הוא נמצא ואז מהי מדרגת האלוקות שהוא יכול להגיע אליה] - כן, הוא צריך לברר איפה שורשו, אלא שתמיד יש שורש פרטי ופרטי דפרטי - פרטי פרטות שבאותה מדרגה עצמה שהרי הכל נחלק לנרנח"י ונרנח"י דנרנח"י וכן ע"ז הדרך.

סיכום קצר וחלקי

[מתברר כאן בשיעור מהות האור, הניצוצות, והכלים, שכל דבר בבריאה שייך לאחד מהג' החלקים הללו, ומצטיירת כאן הצורה השלימה של פנימיות הבריאה - אורות - ניצוצות - כלים ויחודם בבת אחת]

א. אור בל' חז"ל זה ביטוי לגילוי של דבר והתפשטותו, ומצד כך ישנם בבריאה שני סוגי הארות, הארה של אור - 'אור אחד' שנברא ביום א' דמעשה בראשית שדביקות בעצמות האור היא התכללות בו, ובהתפשטותו זהו אור שמאיר את הכל שממילא הכל נראה בו - שזה בחינת אור הגנוז שצופין בו מסוף העולם ועד סופו.

והארה של קרן אור, הארה חלקית שמתנוצץ מהאור ניצוץ של הארה בבחינת נץ החמה, ומצד כך קרני האור וההתנוצצויות שונות בכיוון ההארה ותוקפה, וזה הבחינה של 'כפטיש יפוצץ סלע' - שד"ת מתחלקים לשבעים פנים.

ב. מי שדבוק עמו ית' ונמצא אצלו ית' מתקיים בו ו'אצלתי מן הרוח' שנאצל עליו האור של הקב"ה - וזוהי ההשגה שהיא קביע וקיימא אצל משה רבינו שפירש מן האשה ובכל עת מוכן לנבואה, אבל מי שלא נמצא אצלו ית' שזה מדרגת רוב הנבראים, יש לו רק ניצוצות מהארתו יתברך.

ג. הצורה השלימה של פנימיות הבריאה היא שהניצוצות - חלקי ההארה אינם נפרדים מהאור אלא שבאור עצמו שהוא 'אחד' שכולל הכל יש הבחנה של התפרטויות, ומה שגורם שאין את פיזור הניצוצות זהו הכלי שמקבלם ומצרפם יחד שלא יתפרדו, וזהו 'אנכי' שבעצמותו 'אנכי מי שאנכי' כדברי חז"ל אבל מונח בר"ת של אנכי שלושת החלקים של אורות ניצוצות כלים ויחודם בבת אחת.

ד. ובמדרגת מתן תורה מתגלה השלימות הזו, מחד - 'אחת דיבר אלקים' מכח 'וירד ה' על הר סיני' שכיון ש'עמיה נהורא שריא' התגלה מדרגת האור לכל עם ישראל שהיו במדרגת נבואה באופן של 'ואצלתי מן הרוח' וזהו ה'קול גדול ולא יסף - ולא פסק' כי במהותו הוא קול אחד שאין בו הפסקים, ומאידך - גילוי הניצוצות שהם ההתפרטות שבעשרת הדיברות.

והכלי המצרפם זהו חקיקתם בלוחות [- שאף הם מן השמים], והתורה שהיא הכלי העליון 'כלי אומנותו של הקב"ה' היא המצרפת את הכנסת ישראל באחדות פנימית - 'בלב אחד' ועי"ז כולם מקבלים את הכל בשווה.

ה. ארץ ישראל היא כלי כפשוטו, מקום שמצרף את הכנסת ישראל כשהם על אדמתם, ואם עם ישראל היו זוכים הרי שהכניסה לארץ ישראל היתה באה על ידי האחדות הפנימית שהיתה במתן תורה שזהו צירוף של הכלי בשורש דמתן תורה עם הכלי התחתון דארץ ישראל והיה מתקיים התכלית של אור - ניצוצות - כלים - יחד בשלימות.

ו. אבל משורש שבירת הלוחות - הכלי של עשרת הדיברות, האותיות פורחות באויר והם הופכים לניצוצות בלי כלים, ואז ישראל יורדים ג"כ למדרגת ניצוצות שאינם מצורפים למדרגת משה, ומצד כך כל ההשגה שהם משיגים במשה רבינו זה בהבחנה של 'קרן עור פני משה'. מדרגה של קרן אור [-וגם זה רק באופן של מסוה], ומכח כך כניסתן לא"י היא לא במדרגת אור יחד עם משה אלא 'משה מת [-פני חמה] ויהושע [-פני לבנה] מכניסם במדרגת ניצוצין וכלים, ולכן הכניסה היא באופן של מלחמה שיוצרת ניצוצות.

ז. שורש הגלות - פיזור בבחינת ניצוצות המתפזרים, אבל מכח 'אנכי אנכי הוא מנחמכם' יחזור ה'אור חדש', מדרגת האור שתאחד את כל החלקים יחד - 'ונזכה כולנו יחד במהרה לאורו'.