ראש חודש שבט 002 אייר שבט יששכר

חודש אייר – יששכר וכח הרהור

חודש אייר יש בזה כמה שיטות לאיזה שבט הוא במקביל, אבל עיקר השיטה הוא, שחודש אייר כנגד שבט יששכר.

על יששכר נאמר, יששכר חמור גרם, וירא מנוחה כי טוב, ויש שכמו לסבול.

חודש אייר הוא כנגד כח ההרהור. מה הקשר א"כ בין יששכר לכח ההרהור?

בגמ' ברכות מבואר, שהחמור ניעור בין ביום בלילה, וכך התלמיד חכם מהרהר בתורה גם בלילה, ושיטת הגר"א הוא שת"ח מהרהר בתורה אפי' בתוך שינתו. וא"כ יששכר נקרא "חמור" מחמת שהתלמיד חכם תמיד מהרהר בלימודו, אפי' בשינתו, וזהו תכונת החמור לסבול – כלומר לסבול עולה של תורה.

יששכר - גילוי שכר דלעת"ל השתא בהאי עלמא

"יששכר חמור גרם" – זה ברכת יעקב לכל השבטים לכלל, וליששכר בפרט. ובברכת משה ליששכר נאמר, "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך", וכידוע שחז"ל אומרים, זבולון עוסק במשא ומתן כדי להאכיל את יששכר.

א"כ יש כאן "פלגינן". יש את קללת אדה"ר שצריך לעמול בפרנסה, ומאז החטא כל אדם צריך לעמול בפרנסה כדי לאכול, על ידי היגיעה של "בזיעת אפיך תאכל לחם". מה שנתגלה בצירוף של זבולון ליששכר הוא, שהקללה של "בזיעת אפיך" אין כאן, וא"כ זה לא רק שיש כאן צירוף של ב' שבטים שזבולון מפרנס יששכר, אלא יששכר מגלה פנים חדש, שהוא מקבל מיגיעתו של זבולון אבל לו השכר – יששכר מלשון יש-שכר.

"יששכר חמור גרם" - ובגמ' מבואר, שחמורו של זבולון גורם שיששכר יכול לעסוק בתורה. ויש להבין בעומק יותר את סוגיית יששכר וזבולון. 

אמרו חז"ל, ש"היום לעשותם ומחר לקבל שכרן" (גמ' ערובין כב.) אבל יששכר הוא מלשון שכר, קבלת שכר בהאי עלמא. יששכר הוא מלשון "שכור שכירתך בדודאי בני" כמו שאמרה לאה לרחל. יששכר מגלה ה"למחר לקבל שכרן", לא רק מצד יגיעה של היום. יש יגיעה בתורה ויש יגיעה בעפרא דעולם הזה. היגיעה בעפר הארץ הוא "היום לעשותם", עשייה, "הזורעים בדמעה". אבל השכר, "ברנה יקצורו", "למחר לקבלן שכרן", הוא ליששכר – שמקבל שכר גם בתוך האי עלמא. זהו הגילוי בהאי עלמא שאין בו את קללת חטא אדה"ר.

בחז"ל מבואר שהפסוק "לכו נרננה לה'" קאי על יששכר, "רננו צדיקים בה"' קאי על יששכר, שהוא עוסק בתורה מתוך "רינה של תורה". זה לא מתוך "הזורעים בדמעה", היגיעה בעפר של זבולון, אלא מתוך "ברנה יקצורו", תפיסת השכר שמתגלה אפילו בהאי עלמא.

מלבד פשוטו של צירוף יששכר וזבולון, שיששכר אין לו את הזיעה והעמל להביא פרנסה, שזבולון מייגע ועמל במלאכתו ויש לו שכר על זה על שהוא מפרנס יששכר בזה - ביותר עומק, אין זה רק שכר בהאי עלמא לזבולון ע"י יששכר. אלא, יששכר יש לו את הגילוי של "למחר לקבל שכרן" אפילו בהאי עלמא. בדרך כלל יש שכר רק בעוה"ב, אבל יששכר יש לו שכר אפי' בהאי עלמא.

שורש יששכר היה ב"שכרו שכרתיך", ובמדרש מבואר שהשם של יששכר יש בו אות שי"ן אבל קורין אותו ישכר, לא יששכר.

מבואר בחז"ל שיש ב' גילויים של שכר אצל יששכר. (א) השכר של לאה על שהכניסה את זלפה תחת יעקב להוליד ממנו יותר בנים. הבן חמישי ללאה, שהוא יששכר, בא מכח זלפה. ולכן הוא נקרא יששכר על שם השכר ללאה בזכות שהכניסה זלפה תחת יעקב. (ב) עוד מהלך של שכר ביששכר מפורש להדיא בקרא: "שכר שכרתיך בדודאי בני". מכח הדודאים שנתנה לאה לרחל, נולד מכך יששכר.

אמרו חז"ל, מדוע מבטאים שמו "ישכר" ולא יששכר עם ב' אותיות שי"ן? ענו חז"ל, משום שעיקר קריאת שם יששכר היה על השכר של השפחה שהכניסה לאה במקומה, והשכר הבא מכח דודאים אינו עיקר שם יששכר ולכן קורין אותה ישכר. העומק בזה, העמל הוא חלקו של זבולון, וגם השכר הוא החלק של זבולון, ומה שהכניסה זלפה תחתיה הוא השורש לצירוף יששכר לזבולון. לאה נתנה ליעקב את שפחתה זלפה כדי להוליד ממנו יותר בנים, לאה מקבלת רק התוצאה של השפחה, העבודה והעמל היה לזלפה, אבל השכר שייכת ללאה, ועל ידי כן נולד יששכר. השכר שמתגלה ביששכר הוא "ברנה יקצורו", שכר הבא מכח שפחה. א"כ יששכר הוא תולדת השכר של אמו לאה שהכניסה שפחתה זלפה ליעקב.

עמל של זבולון ועמל של יששכר

יש שני חלקי עבודה בהאי עלמא.

יש עבודה מצד קללת חטא אדה"ר, חומר ולבנים, יסוד העפר, "קוץ ודרדר תצמיח לך". החלק זה של העמל ניתן לזבולון, והתוצאה מעמל זה הוא ליששכר.

אבל חלק שני של עבודה הוא "ויט שכמו לסבול", יששכר, עולה של תורה. "וירא מנוחה כי טוב" – על ידי יגיעה של חומר של זבולון, אז יש "ויש שכמו לסבול", עולה של תורה. אין כאן עמל של חומר, של קלקול. וזהו העומק של מה שנאמר על יששכר, "חמור גרם". כך יששכר יש לו ברירות בתורה. החלק של עמל החמור ניתן לזבולון ואינו שייך ליששכר. אבל זהו ה"חומר" של ה"חמור", שמכך נולד יששכר. יששכר יש לו עמל התורה, "ויט שכמו לסבול", עולה של תורה, זהו ה"חמור גרם" של יששכר, ולכן יששכר הוא "יודעי בינה לעיתים", וראשי סנהדריות יצאו ממנו. הרי נתבאר שחלק החומר ניתן מיששכר וניתן לזבולון, אבל עמל ויגיעה בתורה ניתן ליששכר דייקא. וזהו "חמור גרם".

מצד כך, כאשר נולד יששכר, מדייקים חז"ל שדוקא ביששכר כתוב בתורה להדיא שנולד בן חמישי ליעקב, אע"פ שבאמת יששכר היה הבן התשיעי שנולד ליעקב. הוא נקרא בן החמישי מלשון חמושים,  מלחמה, ולכן ביששכר יש מלחמה של תורה. עמל בהאי עלמא שייך לתפקידו של זבולון, אבל עמל בתורה בעיקר שייך לתקפידו של יששכר, הלוחם במלחמה של תורה.

שכרו של יששכר – להמליך הקב"ה על כל רמ"ח איברים

ביותר חידוד.

יששכר הוא מלשון יש-שכר, ויששכר נקרא חמור. המילה "חמור" הוא אותיות "מחר". יששכר מגלה ה"מחר" של קבלת שכר לעת"ל.

אצל יששכר מבואר בגמ' (יומא כו.), "יורו משפטיך ליעקב" - זה לוי, "יודעי בינה לעתים" – זה יששכר. א"כ רק ללוי ויששכר ניתנו הברכה שמהם יצאו הבעלי הוראה.

כפשוטו, "יודעי בינה לעתים" של יששכר הוא שחושבים התקופות ועיבור החודש, וכמו שאמרו חז"ל. וכן בפרטות נמסר ליששכר כח הזמנים, שהוא נשלט ע"י המזלות, ששורשם בחמה ולבנה.

"שית אלפין שנין הוי עלמא", הוא מהלך דזמן, ולעת"ל שהוא יום שכולו שבת ומנוחה, זהו העולם שלמעלה מן הזמן. העולמות של זמן, "שית אלפין שנין הוי עלמא", זהו המהלך של חמה ולבנה, ויששכר יודעי בינה לעיתים, עיתים דייקא, זמן. "חמור גרם" – חמור יש בו אותיות רמ"ח, כלומר, יששכר קיים כל כל רמ"ח איברים.

ביאור הדבר, בתחילה ה' היה מלך רק על רמ"ג איברים של אברהם אבינו, ואח"כ מלך גם על חמש איברים שאינו ברשותו של אדם (עינים, אזניים, וכו'), א"כ מעיקרא היו לו רק רמ"ג איברים שהיה בו התגלות ה', ואח"כ אברהם קיבל שכר, ומהו השכר שקיבל? השכר גופא היה שה' הוא מלך עכשיו על כל הרמ"ח איברים שלו. יששכר הוא המושג של שכר - מה השכר הזה שהוא מקבל? "חמור גרם" - גרם יש בו אותיות רמ"ג, וחמור הוא אותיות רמ"ח. השכר ביששכר הוא, שממליך בכל הרמ"ח איברים, הוא יכול לעלות עצמו ממדרגת חמור, מחומר הגוף - ולהתדבק לרמ"ח, לשלוט על כל רמ"ח איבריו. וזה מעין ההתנוצצות של אברהם אבינו.

זהו העומק שיששכר נמשל לחמור. העמל של יששכר הוא באופן של גרם – עמל, משעבד עצמו לתורה, עולה של תורה. השכר של יששכר הוא שנקרא "חמור" מלשון רמ"ח, וכדביארנו.

חז"ל דורשים שהמילה חמור הוא ר"ת "חכם מופלא ורב לרבנן" – שהוא העולם שלמעלה מבחירה, בחינת לעת"ל, "ימים שאין בהם חפץ", ושם "למחר מקבל שכרן", שהוא השכר של יששכר. השתא כביכול הקב"ה שולט על רמ"ג איברים של האדם, ולעתיד הקב"ה יהיה שולט על כל הרמ"ח איברים, זהו שכרו של יששכר.

אומרים חז"ל ששבט יששכר הציע "עיצה" להביא עגלות להמשכן. זהו "עיצה", המגיע מיששכר, יודעי בינה, זה לא היה חכמה הרגילה. זה מגיע מחכמה דלעת"ל. זהו החכמה שיתגלה במשיח, חכמה שנמשכת מלעת"ל של יום כולו של שבת, ה"תורה חדשה מאיתי תצא". זהו חכמה של לעת"ל, אבל זה מאיר אפי' השתא, על ידי יששכר.

שני תפיסות של שכר דלעת"ל – יששכר ויהודה

משיח בא מיהודה, והוא יהיה "עני רוכב על גבי חמור". א"כ משיח, שבא מיהודה, נקרא חמור בקדושה. וגם יששכר נקרא חמור, "יששכר חמור גרם" – א"כ מה ההבדל בין יששכר ליהודה?

יששכר הוא דרגת "למחר לקבל שכרן", גילוי השכר דלעת"ל אפי' השתא בתוך עלמא דידן, שהקב"ה שולט על כל רמ"ח איברים, והשכר הזה של יששכר בוקע אפי' לתוך האי עלמא. זהו שכר של "למחר" המתגלה בהאי עלמא, וזה יהיה "שי עולמות שהנחיל הצדיקים", וזהו השכר שיש לו ליששכר אפי' השתא.

בדקות, יש שני אופנים של שכר לעת"ל. יש את השכר של "למחר לקבל שכרן", ויש שכר של "וחנותי את אשר אחון" שנקרא אוצרו של מתנת חנם. זהו שני גילוים של לעת"ל. יש שכר לעת"ל הבא מ"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת", ויש שכר לעת"ל של אוצר מתנת חנם, שהוא למעלה ממדרגת יששכר, וזהו ה"חמור" דלעת"ל בקדושה של יהודה דלעת"ל. השכר של יששכר הוא השכר שבא ע"י עמל, והשכר הגבוה מזה הוא השכר של יהודה, שהוא בא מאוצר של מתנת חנם.

א"כ יששכר ויהודה שניהן נקראין "חמור" דקדושה, וגם לשניהם היה דגל אחד. יששכר הוא המציע העיצה להביא עגלות למשכן. על המשכן נאמר "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו". המשכן היה בה חיצוניות ופנימיות. הפנימיות של המשכן היה "יחנו", מקום מנוחה, נקודה שאינו מתנועע. החיצונית של המשכן היה מצב של תנועה, "על פי ה' יסעו". השית אלפין שנין שבו אנו נמצאים הוא בתוך התנועה, ויש בו מ"ב מסעות, והיו צריכים לעגלות, להביא כל הכלים להמשכן. אמנם לעת"ל הוא יום שכולו שבת, מקום מנוחה עולמית, הבית המקדש השלישי, שאינו בר תנועה ואינו נצרך לעגלות, וזה יהיה המנוחה המוחלטת.

 העיצה של יששכר להביא עגלות הוא, משום שעכשיו בשית אלפין שנין יש צורך בתנועה. אבל הבית המקדש, שהיה רובו בחלקו של יהודה, לא היו מעבירים אותו ממקום למקומו, כי היה בית מנוחה לעולמים. וזה הכוחו של יהודה שיתגלה לעת"ל, המנוחה הגמורה, שאז אין צורך בתנועה.

הצד התחתון של יששכר שיש לו את השכר מהעמל של זבולון, אמנם צד העליונה של יששכר הוא העמל  בתורה שלו, שמביא לו מנוחה גם השתא, וא"כ יש לו השכר דלעת"ל אפי' השתא.

אבל בעומק יותר, בגמ' אומרת שיששכר היתה השכר ללאה על שנתנה הדודאים לרחל ואמרה "שכור שכרתיך על דודאי בני". ובגליון הש"ס וכן בדעת זקנים מבאר, ע"פ הגמ' (נדה לא.)  שמבאר למה נאמר על יששכר "חמור גרם", משום שיעקב שב לביתו בלילה וכשבא להשדה, געה חמור ומת, ולאה שמעה קול החמור ובאתה לשדה לראות מה קרה, וראתה יעקב ואמרה לו שבלילה הזה אתה לא יהיה עם רחל אלא עימי, ובאותו לילה היה הריון של יששכר. ויש עוד דיעות בחז"ל מה היה הגורם לחמור למות, אבל לכל הדיעות, יששכר היה נולד ע"י חמור.

עומק הדבר הוא שחמור גרם ללידת יששכר הוא, משום שיששכר אין לו את הגילוי השלם של עני רוכב על חמור (הנאמר על משיח, שבא מיהודה). הגמ' אומרת שאם זכו, אז הכלל ישראל יזכו לגאולה בענני הכבוד, ואם לא זכו, הגאולה יבא באופן של עני רוכב על חמור. עצת יששכר להביא עגלים לצורך המשכן – זה מרומז לחמורים שהם ג"כ נושאים דברים ממקום למקום, וזהו הצד העליונה של יששכר, שהוא "עני רוכב על חמור", שהוא גאולה באופן התחתון, וא"כ הצד עליון של יששכר הוא צד התחתון לכוחו של יהודה.

מצד יהודה, הגאולה יבוא או באופן של ענני הכבוד שהוא האופן העליון או באופן של עני רוכב על חמור שהוא אופן התחתון, אבל מצד יששכר הגאולה בצד עליון הוא עני רוכב על חמור. ליששכר, הנקודה העליונה ביותר הוא עני רוכב על חמור, אבל ליהודה זה רק צד התחתון שלו.

הדודאים היה להם ריח שהיה מסוגל להוליד בנים, ויששכר נולד מכח ריח הדודאים. עומק הדבר הוא, ריח הדודאים היה להם ריח הבא לעת"ל, שהוא ריחו של משיח. וא"כ לידת יששכר, שבא מכוחו של ריח הדודאים, היה התנוצצות של ריחו של משיח. וא"כ, הדודאים הם נקודת החיבור בין יהודה ליששכר.

הנקודה העליונה של יששכר מגיע רק להעקב, הצד התחתון, של יהודה. יששכר דומה לחמור להשיא את עול התורה על גביו, וזהו הנקודה העליונה שהוא יכול להגיע איליו. אבל ליהודה זה רק הצד התתחון שלו. ה"חמור" דיששכר נחשב כמיתה ליהודה, משום שהוא רק גאולה באופן התחתונה, של עני רוכב על חמור.

יששכר אוכל רק מכח זבולון, וכמו שאין מנוחה לזבולון, שהוא תמיד נמצא "בצאתך", בדרך, בעמל הפרנסה, כך יששכר שמקבל מזונו רק מזבולון, אין לו מנוחה הגמורה, הוא "רובץ מין המשפתים", הוא צריך לנוע ממקום מקום כמו חמור. יששכר אין לו את המנוחה הגמורה של יהודה שהוא אור דלעת"ל.

רפואה בחודש אייר – ע"י עמלות בתורה

חודש אייר הוא חודש של רפואה, אייר ר"ת אני ה' רופאיך, וחודש זה כנגד יששכר. הסבר הדבר, הרפואה בא לאחר שיש מכה, לאחר שיש עמל, ששורשו בחטא (כל הצורך בעמל הוא רק אחר החטא), ורק אחר שיש מכה ועמל וחטא אז יש מושג של רפואה, לרפאות את המכה, לרפאות האדם ממצב של חטא. והרפואה של יששכר הוא, על ידי "ויט שכמו לסבול" - עמילות בתורה. על ידי שהאדם מקבל עול התורה, שהוא כוחו של יששכר, אז יכול לקבל רפואה לכל חוליו.

תיקון השלם ליששכר – ע"י יהודה לעת"ל

אבל להבין ביותר עומק. יששכר בא מכוחו של דודאים, והיו בהן ריחו של משיח, הבא מיהודה. הדודאים א"כ הוא נקודת החיבור בין יששכר ויהודה. ע"י הדודאים שיששכר בא מכוחם, יששכר מקבל כח מיהודה, מאור דלעת"ל, לעלות מעולם הזמן, לדרגת יהודה, שהוא מעל הזמן – ולהאיר הארה של למעלה מזמן בתוך עלמא דידן של זמן. זהו התיקון השלם ליששכר, על ידי יהודה.

פסח שני – לעלות לבחינת למעלה לזמן

בחודש אייר יש פסח שני, שהוא האור של למעלן מן הזמן. מבואר בזוהר שפסח שני למעלה מפסח ראשון. ביאור הדבר, כי פסח השני הוא המדרגה של למעלה מן הזמן.

בשית אלפין שנין, אנו מוגבלים לזמן, ויכולים להגיע לדרגות גבוהות רק בזמן של פסח, בט"ו ניסן. מאיפה בא האור של פסח שני, שהוא ט"ו אייר? פסח שני מקבל כוחו רק מפסח ראשון. ע"י כוחו של יהודה שהוא בניסן, בפסח ראשון, יש כח בחודש אייר, יששכר, להגיע למעלה מזמן, בפסח שני.

חודש ניסן כנגד יהודה וחודש אייר כנגד יששכר – כלומר, רק מההארה של יהודה אז יש כח ליששכר לעלות ממצב של זמן, ללמעלה מהזמן. יששכר הוא גילוי דלעת"ל בתוך הזמן, על ידי שהוא נושק ליהודה, לחודש הקודם לאייר שהוא חודש ניסן.

פסח שני הוא למי שלא היה להביא פסחו או משום שהיה בדרך רחוקה או משום שהיה טמא. יששכר הוא האור דלעת"ל שנוגע אף בעולם דהשתא. אבל יששכר גם כן מתחבר ליהודה, ויהודה הוא אופן הגאולה ע"י ענני שמיא, ועל כן ע"י יששכר בחודש אייר יכולים לקפוץ מעל השית אלפין שנין, כעין קפיצת הדרך. זהו התיקון השלם שיש ליששכר, ע"י כוחו של יהודה.

זה אינו רק רפואה בחודש אייר, אלא רפואה לכל תחלואת הנפש. וא"כ בעומק, חודש אייר הוא לא רק חודש של רפואה ע"י שמתגלה בו "אני ה' רופאיך", אלא באופן של שרשי המרכבה, וכמו שאמר המגלה עמוקות, אייר ר"ת אברהם יצחק יעקב רחל, שהן ד' רגלי מרכבה, התיקון השלם. חודש אייר יש בו הכח לעלות מהגבולים דהשתא, להעולם של למעלה מזמן, ולהגיע לתיקון השלם.

למשש הדברים בעבודה המעשית: להתחיל מבחינת יששכר (עמלות בתורה) ואח"כ לבוא לבחינת יהודה (בחי' למעלה מן הזמן)

עכשיו נסביר, איך להידבק בזה באופן של נפש.

יש עבודה לפרוש מעולם החומר ולעמול בעמלה של תורה, ועל ידי זה מתענג בו, וזהו ה"יש שכר ליששכר". אבל יש מעלה עליונה מזה, מקום יותר פנימי – לדבוק בקוב"ה, ואז התורה שהוא לומד נובע מדביקותו, ואז הוא מקבל תורתו מהחכמה דלעת"ל. זה לא חכמה שהוא רק תולדה מהתורה, אלא החכמה של העצמיות התורה (הנקרא "נובלות חכמה"). זה הגילוי של אור דלעת"ל, זהו המנוחה של "וירא מנוחה כי טוב", שהוא למעלה מ"ויט שכמו לסבול" של יששכר, תורה שהוא למעלה מעמל, אלא דרגת מעיין המתגבר, כל התורה בא לו בלי עמל. דרגת לימוד התורה הזה הוא על ידי הגעה באור הבא מלעת"ל, מנוחה, יום שכולו שבת.

חדשי ניסן ואייר סמוכים לזה מחמת שהאדם צריך לצרף יחד את הכוחות של יהודה ויששכר. מי שינסה לעלות לדרגת יהודה, המנוחה הגמורה של לעת"ל, לולא דרגת יששכר - הוא לא יצליח.

הסדר הוא שראשית צריך לפרוק מעול צוארו את העול של החשבונות רבים - אם הוא זוכה לכך. ואז, זבולון מאכילו מפיו, ואז הוא עמל בתורה בלי לדאוג מאיזה בא פרסנתו. אבל, זאת לבד לא יספיק, מחמת שהאדם עדיין מוגבל בתוך האי עלמא, בתוך הזמן, והוא משתמש רק בצד התחתונה של יששכר, והוא נמצא עדיין בתוך מדרגת עולם הזה. עדיין יש לו את ה"עול" של עצם מציאות החיים בעולם הזה, הוא אינו יכול לעלות למעלה ממדרגת ה"חמור" שהוא עולה של תורה. הוא צריך ג"כ להשתמש בצד העליונה של יששכר – לדבוק עצמו להקב"ה, עד שהוא נעשה "חד" עם הבורא כביכול.

ואז התורה מגלה לו באמתף כי הוא נמצא עם הקב"ה. והוא יגיע למקום שלמעלה מ"ויט שכמו לסבול" - ל"תמים תהיה עם ה' אלוקיך". ואז הוא יזכה לחכמה אמיתית של תורה, הבא מדביקותו להקב"ה.