ראש השנה 075 אב הרחמן תשעח

מטבע הלשון שאנחנו אומרים כל השנה כולה הוא אבינו אב הרחמן, זה נאמר בכל השנה כולה בכלל, ובירח האיתנים חוזרים על זה פעמים רבות על מטבע הלשון של אבינו אב הרחמן. היחס הזה זה יחס שהקב"ה הוא אב של ישראל מצד כך אנחנו נקראים בנים אתם לה' אלוקיכם, הוא מצדו נקרא אבינו, ואנחנו מצדנו נקראים בניו של מקום.

התואר שם אב הוא קודשא בריך הוא ואורייתא  וישראל חד הוא  אז יש את התואר שם אב ביחס לבורא יתברך שמו אבינו אב הרחמן, יש את כוח האב המתגלה בתורה הקדושה, אחד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם הוא הנקרא בנין אב, ויש את מדרגת האב שמתגלה בקומת נפשם של ישראל, זו היא המדרגה הנקראת האבות הקדושים, דברי הגמ' הידועים במסכת ברכות אין קורים אבות אלא לשלשה. יש אב שהוא גילוי של הבורא יתברך שמו אבינו אב הרחמן, ויש את אב התורה הקדושה בנין אב, ויש את האב שמתגלה בקומת נפשם של הכנסת ישראל שהוא האבות הקדושים.

המדרגה הנקראת אב כל דבר ודבר שקיים בבריאה יש לו יחס מסויים שהוא אב, כלומר הבורא עולם נקרא אב, בתורה הקדושה יש בנין אב, ובהשתלשלות של קומת ישראל יש אב, ההארה של אב מאירה בכל פרט בבריאה. הרי זה היסוד התפיסה הנקרא בנין אב בתורה, מהו בנין אב בתורה, דבר שמצאנו אותו במקום אחד אנחנו לומדים ממנו ג"כ למקום אחר, הוא בנין אב לשאר המקומות כולם, והוא הופך להיות האב של כולם.

ובעומק היסוד הזה נכון לגבי כל מדרגה אבל יסודו במדרגה הנקרא אב, כל דבר ודבר שמצאנו בבריאה המקום העיקרי שבו הוא מתגלה הוא נקרא בנין אב שהכוח הזה עתיד להתגלות, ובממעמקים הוא קיים בכל דבר ודבר, זה עומק התפיסה הנקראת אב, כל דבר ודבר שמתגלה בבריאה יש לו שורש של מקום גילויו והשורש של מקום גילויו הוא נקרא האב של אותו דבר. ועל מנת שנוכל להגיע לגילוי בפועל בקומת נפשנו שהוא מדרגה של אבינו אב הרחמן, אנחנו צריכים לגעת בגילוי של האב שנמצא בכל דבר ודבר, ואז הכלים מתגלה בהם מדרגת האב והאור של אורו יתברך שמו שנקרא אב יכול לחול לתוך אותו דבר.

יש תפיסה מצד ההרגשה הפשוטה שבלב שהאדם ירגיש שהוא בן של הקב"ה ואז הוא מרגיש שהקב"ה הוא אביו, ויש את התפיסה ההיקפית הגדולה בקומת הנפש שכללות הנפש נמצאת במדרגה הנקראת אב, והיא הכלי לחוש את מציאות האבהות הגמורה שהוא הוא יתברך שמו אבינו אב הרחמן, וזה א"כ המדרגה הנקראת בנין אב לגלות את מדרגת האב הנמצא בכל דבר ודבר.

להבין יותר המדרגה הנקראת אב בכללות היא שורש של כל דבר כאשר מתבוננים בכל דבר איה מקורו ושורשו זה חיפוש של האב הנמצא בכל דבר. עבודתנו לחפש את אבינו כהגדרה הכוללת זה לחפש את אבינו שבשמים, אבל הבריאה בנויה באופן של השתלשלות וכל כוח צריך למצוא אותה בכל הקומה כולה ע"מ שהוא יהיה שלם שנוכל להגיע לשורש הכוח, אז עבודת האדם מצד המדרגה הנקראת אב מה היא לחפש בכל דבר את מקורו ושורשו.

מי שיחפש בכל דבר את מקורו ושורשו הוא בונה את הכלי בנפש הנקרא אב. כמובן אם הוא יחפש את מקורו ושורשו זה יגיע בסוף לשורש העליון של הכל שהוא אבינו אב הרחמן הוא יתברך שמו  ואין בלתו. וא"כ מצד עבודת נפשו של האדם האדם צריך לחפש בכל דבר ודבר את המציאות של האב שנמצאת בתוכו ומה האב שלו.ביחסיות מסויימת הדבר הזה הוא אב לאחרים, וביחסיות מסויימת הוא תולדה של האחרים ואנחנו מחפשים את האב שלו.

בהבנה יותר רחבה בכללות ממש יש לנו שלשה סוגי אבות שנאמרו בדיני תורה כמו שמסודר בתחלת מסכת ב"ק  יש אבות נזיקין, ויש אבות לטומאה, ויש אבות מלאכות של שבת, אלו הם ג' סוגי אבות, אבות של נזיקין, אבות של טומאה, ואבות של מלאכה.

למעלה מכך הזכרנו ג' האבות הקדושים אין קורים אבות אלא לשלשה, בעומק ההבדל של מהויות האבות הללו ולפי"ז להבין את עומק עבודת האדם, האבות הקדושים נקראים אבות יש להם כמה תוארים, ושם נוסף שהם נקראים האבות ישרים, זה הרי מה שאמר בלעם "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו" אומרים חז"ל מי הם הנקראים ישרים האבות הקדושים, מצד כך גם ספר בראשית אחד מהשמות שהוא נקרא בו הוא נקרא ספר הישר, שבו כתובים מעשיהם של האבות הנקראים ישרים ספר הישר.

מה שהאבות נקראים אבות ומה שהם נקראים ישרים להבין ברור זה לא שתי הגדרות נבדלות אחד מהשני זה פשוט וברור, הם נקראים אבות כי האבהות שבהם היא ישרה, זה נקרא שהאבות נקראים ישרים, יש אבהות שבאה בדרך ישרה, ויש אבהות שבאה בדרך עקלתון, האבהות שבאבות מה הוא הם נקראים אבות והם נקראים ישרים, זה בא בדרך ישרה. אברהם הוליד את יצחק, ויצחק הוליד את יעקב, אורח מישר האלקים עשה את האדם ישר, זה כוח המישר של האבהות.

ובעומק מה שישמעאל נולד מאברהם ומה שעשו נולד מיצחק זה לא אבהות בדרך ישרה, זה אבהות בדרך עקלתון. ישמעאל נמצא בצד ימין, ועשו נמצא בצד שמאל, אז האבהות שבו באה בדרך עקלתון לא בדרך ישר.

הדוגמה הברורה לאבהות בדרך עקלתון זה מעשה של לוט בסדום הוא בא על בנותיו והם נולדים עמון ומואב זה אבהות שבאה בדרך עקלתון, נשקה את אבינו יין, ועל ידי כן נבנה ממנו ויהיה המשך של מציאות קיום לעולם, האבהות הזו באיזה אופן היא באה בדרך עקלתון נשקה את אבינו יין, לא באורח מישר אלא בדרך עקלתון. אבל עוד פעם לחזור ולהבין במהות האב יש שני דרכים איך האב מתגלה יש אב שמתגלה באורח מישר, ויש אב שמתגלה באורח עקלתון, האבות הקדושים כמו שהוזכר הם נקראים אבות וישרים זה אבהות המתגלה באורח מישר, יש אבהות שמתגלה באורח עקלתון, שני הכוחות האלה קיימים בנפש כמו שנסביר להלן בס"ד.

אבות הטומאות ואבות נזיקין זה ברור לכל בר דעת מה הם אבות הטומאות ומה הם אבות נזיקין, הם לא אבות שמגיעות באורח מישר, אלא הם אבות שמגיעים באורח עקלתון. בדרך רמז נזיקין נ' טומאה ט' עלה בידינו נ"ט, נ"ט זה השורש של נטה, דבר הנוטה לצדדים אינו הולך באורח מישר אלא הוא הולך באורח עקלתון, זה נקרא נזיקין וזה נקרא טומאה.

נזיקין וטומאה קטלה כולה זה יסודו הוא טומאה אבי אבות הטומאה, קטלה פלגא הוא הנקרא נזיקין, אבל מה הם אבות נזיקין אבות מכלל דאיכא תולדות שן רגל קרן כמו שמונה הגמ' בכל אחד מהם יש את התולדות שלו. מה הם התולדות שנולדות מאותם אבות, הם תולדות שמתגלות באורח שאינו מישר אלא באורח עקלתון, זה נקרא אבות נזיקין, וזה נקרא אבות הטומאה, אבות הטומאה ואבות נזיקין יש שמה מציאות של אבות, אבל האבות האלה אינם מתגלים בצורת המישר שבהם אלא מתגלים בצורת העקלתון כמו שנתבאר.

אבות מלאכות של שבת יש את המלאכה שהאדם עושה ביום חול, ל"ט מלאכות, ויש מה שהקב"ה עשה את המלאכות, מצד מה שהאדם עושה את המלאכות ביום חול ל"ט מלאכות חורש זורע וכו' ושאר כל המלאכות כולם, זה מלאכות שבאים באורח עקלתון. מה שנתקלל אדה"ר הרי לאחר שהוא חטא והוא איבד את האורח מישר, מה הוא התקלל בעצבון תאכלנה הוא צריך לעבוד את האדמה, הוא עובד את האדמה מכוח אורח עקלתון, זה נקרא ל"ט מלאכות של עקלתון מעשה אדם.

אבל ל"ט מלאכות שבהם נבראו שמים וארץ כמו שאומרים רבותינו ל"ט המלאכות הללו הם שורש המלאכות שנבראו בהם שמים וארץ שהקב"ה ברא את עולמו, האלקים עשה את האדם ישר, הוא גילה מציאות של פעולה שמציאותה היא אורח מישר, זה נקרא ל"ט מלאכות, מה שאנחנו עושים זה ל"ט מלאכות שמשתייכים יותר לטומאה ולנזיקין, ומה שהקב"ה עשה זה מלאכות של אורח מישר.

בדרך רמז הזכרנו נזיקין טומאה ומלאכה ר"ת  טמן, טומאה מלאכה ונזיקין, האבות האלה מה ההגדרה שלהם זה אבהות טמונה, היא איננה נגלית. להבין עכשיו ברור יש אב בדרך מישר, ויש אב בדרך עקלתון. יש אב גלוי ויש אב מכוסה נעלם, זה נקרא אבות נזיקין מלאכות ומציאות של טומאה שמתגלה זה בהגדרה הדבר טומאה נזיקין ומלאכות הם אבהות טמונה שאינה נמצאת בגילוי, אלא נמצאת בהעלם.

הגר"א אומר עם ישראל הוא משתייך לבורא במדרגת אב כי יש לו שורש של גילוי של אב, אומות העולם עיקר יחוסם הוא אחרי האם, כשהם נאסרו בעריות באיזה עריות הם נאסרו, קורבה של אם ולא קורבה של אב. כל אב מתגלה בישראל יותר ונעלם באומות העולם, על אף שיש יחס מסויים גם באוה"ע שלאיזה עם הוא משתיייך הלך אחר האב, אבל עיקר גילויים הוא במדרגת האם שבהם ולא במדרגת האב, הגר"א אומר מפני שהעצמות כמו שאומרת הגמ' בנדה ניתנות מן האב, מכוח כך האדם קם לתחית המתים, אומות העולם שלא קמים לתחית המתים מפני שאין להם את העצמות של העצמות שמתגלה באב.

אבל עצם התפיסה שנקראת אב שייכת בישראל יותר מבאומות העולם, זה עומק דברי הגר"א מדרגת האב שייכת בישראל כי אצל אומות העולם איזה אב מתגלה אבות נזיקין, אבות של טומאה, אבות של מלאכה מלאכת כפיים, אבל אצל ישראל מה מתגלה , מתגלה האב העליון, האב של אורח מישר, זה ההבדל העצמי בין מדרגתם של ישראל למדרגת אומות העולם.

כאשר אנחנו נמצאים כאן בהאי עלמא אז בכוח המציאות שנקראת אב כמו שהזכרנו ר"ת טמן טמון, זה טומאה, זה מלאכות זה נזיקין. כאשר האדם נולד מי ניכר לעין כל שהוא שייך אליו האם, היא יולדת אותו, הכוח שנמצא מהאב הוא באיתכסיא הוא בהעלם, לילה אמר הורה גבר, לילה ניתן להריון ולא יום, זה נמצא באיתכסיא ובהעלם. ולכן בעומק הנפש האדם לא חש את האב בהתגלות, וזה העומק של ההעלם של לומר להקב"ה אב אבא באופן חושי, זה נמצא בטמון, זה נמצא באיתכסיא, זה לא נמצא בהתגלות.

בימים האלה עשי"ת "דרשו ה' בהמצאו קראהו בהיותו קרוב" ואין אנחנו קורים לו בשני התוארים האלה בעיקר אבינו מלכנו, הימים האלה הוא לא טמון, אלא הוא בבחינת בהמצאו בבחינת קרוב, ואז מתגלה הכוח הפנימי שבנפש של האב, שהוא האורח מישר.

להבין עכשיו יתר עמוק לפי"ז בסדר כוחות הנפש של האדם היחסיות שלנו אליו יתברך, או לשם תואר אב, יש שתי עומקים באיזה פנים האדם פונה למדרגת האב אליו יתברך שמו. יש אופן שהאדם פונה לבורא יתברך שמו במדרגת תפלה הנקראת עשה פילולים עם קונו, ויפלל עשה פילולים מאותו לשון של פלפול דרך ויכוח, ויש אופן שהאדם פונה אליו יתברך שמו באופן שהוא מדבר עם בורא העולם מהמקום של מדרגת התמימות בנפשו.

כאשר האדם פונה להקב"ה באופן של ויפלל עשה פילולים עם קונו, אז לאיזה אב בעומק הוא פונה, אב שמתגלה באורח עקלתון, לא באורח מישר, ומשם הוא פונה במעמקי נפשו אליו יתברך שמו. וודאי שהקב"ה שומע תפלת כל פה, אבל מאיפה הוא פונה לבורא עולם מאותו דרך של עקלתון.

ניתן דוגמה שמבואר בדברי רבותינו, אנחנו מבקשים בימים האלה חיים ומבקשים פרנסה, אחד מרבותינו אמר שמה צריך להיות עיקר הבקשה חיים או פרנסה, ודאי כפשוטו חיים ולאחר מכן פרנסה, אבל הוא הסביר את זה באופן נוסף כדברי חז"ל מאן דיהיב חיי יהיב מזוני, אם נבקש חיים אז בהכרח מוכרחים לתת לנו גם פרנסה, זה תפלה שבאה בדרך עקלתון חשבון, האדם מחשב את הדברים, המדרגה הזו נקראת בלשון חז"ל במדת מה עיון תפלה, לא שזה בדיוק אותו דבר, רק מאותו שורש האדם מעיין בתפלתו אם היא נתקבלה אם לא נתקבלה, כל אלה הגדרת הדבר שהאדם פונה לבורא עולם בחשבון, באופן של דרך עקלתון.

עד כדי כך יש בדברי רבותינו שפעמים כביכול שערי שמים נסתתמו וצריך ללכת עקלתון על מנת למצוא פתח ראוי להכניס את תפילותיו. במנשה נאמר חתר לו הקב"ה מתחת כסא כבודו והחזירו בתשובה, מעין אותו דבר כשהשערים נעולים פתח לנו שער בעת נעילת שער, וכאשר השערים נעולים כמו שנאמר בבחינת הטה זכר ונקבה באופן שלא מצא לה בתולים, שמא הוא היטה, יכול להיות חיבור שמגיע ממקום של הטיה נטיה כמו שהוזכר נזיקין וטומאה זה האבהות שמתגלה.

ואפילו שהאדם יזכה לקבל את השפע שהוא ביקש וזה ינתן לו אבל מקור השפע שהוא קיבל מהיכן הוא קיבל אותו מהקשר שלו עם הקב"ה באורח עקלתון, משם באה הפניה בנפש, משם באה הבקשה, וזה גופא השפע שהוא עתיד לקבל, הוא יקבל גם כן באורח עקלתון ולא באורח מישר.

אבל האופן הפנימי שזו מדרגת האב האמיתית, מדרגת האב האמיתית היא באופן שהאדם חוזר אליו יתברך שמו באופן של פשיטות. בדקות זה שתי האותיות של המילה אב, מרכיבים את שני החלקים האלה שהזכרנו עכשיו, יש את הא' שבאב, ויש את הב' שבאב. הא' שבאב הוא האחד הוא האורח מישר הוא הפשוט, הב' כל שנים הרי יוצרים מציאות שסותרים זה את זה פונים מימלא לצדדים, ושמה האדם פונה לבורא עולם כביכול ממקום של אורח עקלתון, ולא ממקום של אורח מישר.

אז האב עצמו א"כ גונז בקרבו את שני החלקים האלה, הוא גונז בקרבו את החלק הזה של מה שמתגלה בבריאה שזה ב' בראשית, והוא גונז בתוכו את הא' שמתגלה בא' של אנכי ה' אלקיך. כאשר האדם פונה לבורא העולם הרי שורש יצירת האדם, זה שהקב"ה ברא את האדם בשונה מכל שאר הנבראים שנבראו, במה שונה יצירת האדם מכל שאר הנבראים שנבראו? יש כמה שינויים אבל שינוי אחד יסודי כל הנבראים כולם במה הם נבראו, בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם, אדה"ר מכוח מה הוא נברא היה שמה מידה מסויימת של מאמר כמו שאומר הקב"ה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אבל זה הוא לא אומר שהוא עשה ויאמר אלקים בעשיתו נתייעץ הקב"ה עם המלאכים, מכאן פתחון פה למינים כמו שאומרים חז"ל.

אבל בריאת האדם בפועל מכוח מה היא נעשית ויפח באפיו נשמת חיים, יש את המעשה שביצירת האדם ומצד כך נאמר נעשה אדם, ומצד כך כתוב וייצר את האדם עפר מן האדמה, יש את הדיבור ויאמר, אבל יתר על כן ביצירת האדם ממה הוא מורכב מכל הקצוות וגם מהקצה העליון, מהאמירה באמצע מהקצה התחתון של העשיה, אבל מהקצה העליון ממה הוא מורכב, הוא מורכב מויפח באפיו נשמת חיים כדברי חז"ל כידוע מאן דנפח מתוכו מדיליה נפח מתוכיות עצמו הוא נופח כביכול.

בזה שונה יצירת האדם מכל שאר הברואים, כל שאר הברואים נבראו ממציאות של הרכבה, כל דיבור הרי מה ענינו אותיות המורכבות זה עם זה, מה שאין כן הנפיחה מה היא כוח אחד פשוט, זה מה שמבואר בדברי רבותינו זה מתחיל בראש השנה. ר"ה לשמוע קול שופר מה ההבדל בין דיבור לקול שופר בדיבור האדם מדבר אבל בהרכבה של אותיות, וקול שופר כאשר האדם תוקע בשופר זה קול פשוט, אז במה הוא נדבק הוא נופח בפיו אז במה הוא נדבק בויפח באפיו נשמת חיים, זה מה שהוא דבק בו בשעת תקיעת השופר.

זה הדבקות בשורש יצירתו של האדם, והעומק עוד פעם נחזור ונאמר יש באב שני החלקים יש את הא' שבאב ואת הב' שבאב, הב' שבאב לאיפה הוא שייך לההרכבה לבראשית להרכבת האותיות, הרכבת האותיות מה היא מאמר פיו יתברך שמו זה השורש התחתון יותר. אבל השורש העליון יותר של יצירת האדם מאיפה הוא נברא, כמו שהוזכר מויפח באפיו נשמת חיים, הוא נברא כביכול מנפיחת פיו יתברך שמו, זה כבר איננו הרכבה אלא פשוט פשוט יותר, פשוט לגמרי, הוא יתברך שמו פשוט בתכלית הפשיטות, אבל הנפיחה כביכול היא מדה מסויימת של פשיטות בערך להרכבה של הדיבור, זה שורש יצירתו של האדם.

אם משם הוא נוצר אז מאיפה הוא פונה לבורא העולם מאותה נפיחה הוא צריך לפנות לבורא עולם, אלוקי נשמה שנתת בי אתה נפחתה, כלומר אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה, אבל מה העיקר שמתגלה נפחתה בי, זה מקום הנפיחה שהקב"ה נפח באדם וברא את האדם, ומצד כך כביכול מאותו מקום שבורא העולם ברא אותו מאותו מקום הוא צריך לחזור בחזרה אליו. בשעה  שהנשמה יוצאת זה נקרא שהוא גם כן נופח את נשמתו, זה הנפיחה שמחזירה, אבל כאשר האדם חי באופן הנכון מאיפה הוא פונה לבורא עולם, אם הוא פונה לבורא עולם רק מכוח הדיבור, אז הוא פונה לבורא עולם מכוח ההרכבה, ובמדת מה זה הכוח בנפש שנקרא אורח עקלתון, אבל כשהוא פונה לבורא עולם כדרשת חז"ל כל הנשמה תהלל קה על כל נשימה ונשימה כפשוטו הוא נושם והוא מודה אחרי כן לבורא עולם, או בשעת מעשה.

אבל לא זה העומק כל נשימה ונשימה שהאדם נושם הוא מקבל את מה? את הויפח באפיו נשמת חיים, אז יש מה שהוא מקבל את אותה נשימה, ויש מה שהוא פולט אותה בחזרה, כאשר הוא פולט אותה בחזרה זה הפניה שלו לבורא עולם, זה נקרא על כל נשימה ונשימה תהלל קה. מעומק הפניה של ישראל אליו יתברך שמו במדרגת אבינו אב הרחמן היא לפנות לבורא עולם מאותו מקום של הנשימה הפנימית שנמצאת בתוך האדם פנימה, זה נקרא מדרגת האב שעם ישראל זכו.

כל בן הוא מגיע מעצמיותו של האב, בחיצוניות שהוא מדרגת אב ובן אז הוא מגיע מטיפה שבמוח, אבל כביכול אצל בורא עולם שברא את האדם במדרגה יותר גבוהה ויפח באפיו נשמת חיים, אם זה רק הטיפה שנמצאת במוח אז זה כבר מציאות של חלקים, כל טיפה היא הרי מלשון טף דבר קטן חלק זה כבר מקום של הרכבה, ואחרי זה כל צורת היצירה זכר ונקבה הרכבה, זה צורת היצירה שהאדם כסדר נולד, ומצד כך המקום שלו הוא אורח עקלתון. על זה נאמר הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, ולכן המצוה הקשה שיש כמו שאומרת הגמ' הרי היא מצות כיבוד אב ואם, על זה נאמר אשרי מי שלא ראה אותם מדוע כי היא מצוה שקשה לקיים אותה, למה כי שורש המצוה מה היא איך הוא פונה לאבא מאיזה מקום לא מהאורח מישר, כי מצד ההורים נאמר הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי ומצד כך הוא נולד בדרך עקלתון, אז גם כיבוד אב שמגיע בחזרה מן התחתון לעליון באיזה אופן הוא מתגלה באורח עקלתון, לכן אשרי מי שלא חמאן.

אבל הפניה לבורא עולם אבינו שאנחנו פונים אליו יתברך שמו במדרגת אבינו, אפשר לפנות במדרגה התחתונה של האורח עקלתון, אבל מצדו יתברך שמו לא נאמר ח"ו הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, אלא מה נאמר שם המדרגה הפנימית ויפח באפיו נשמת חיים, ומצד כך הוא לא נברא כביכול מזכר ונקבה, הרכבה, עזר כנגדו, אורח עקלתון, בא עליה בהטיה, אלא באיזה אופן הוא נברא מויפח באפיו נשמת חיים.

הגדרת עומק החיבור של בורא עולם כביכול שברא את האדם הוא ממקום פשוט, ממקום של נפיחה, ומצד כך כאשר האדם מכבד את אביו ואמו, כבד את אביך ואת אמך כמו שאומרים חז"ל כאשר הקב"ה אמר כן אמרו אומות העולם מעיקרא כשהוא אמר אנכי ה' אלקיך אמרו לכבוד עצמו הוא דורש, אבל כשהוא אמר כבד את אביך ואת אמך אז כביכול שינו את דעתם, ואיפה ההבדל העצום בין כבד את אביך ואת אמך שבאדם, לכבד את אביך שהוא הקב"ה, לכבד את אביך ואת אמך זה כבוד שבא בדרך עקלתון, ולכן יש בו קושי עצום, ואם הוא מכבד אותם נכון הוא זוכה לאריכות ימים ליום שכולו ארוך, לאורח מישר, אבל הכיבוד שמכבדים את בורא עולם הפניה שאנחנו פונים לבורא עולם בממעמקים, היא מאותה מקום של ויפח באפיו נשמת חיים, מאותו מקום של פשיטות, זה המקום העמוק בנפש שמשמה צריך לפנות אליו יתברך שמו, ולצאת מן המקום החיצוני בלבד של ההרכבה, שהוא האורח העקלתון שמשם הצורה הגלויה יותר בנפש שהיא שייכת לאומות העולם ןלהכנס במעמקי הנפש למקום הפנימי שהאדם פונה אליו יתברך שמו, והוא אומר אבינו אבא הוא פונה אליו באופן כזה שהוא מגלה את עומק הפשיטות שנמצאת בנפשו, ומשם הוא פונה לאבא, אם לא אז הפניה שלו לבורא עולם היא מתלבשת בתפיסת האבא הגשמית בלבד, ויש לו מציאות שמסתרת ומעלימה, כמובן מצד אחד האב הוא גילוי של בורא העולם, אבל מצד שני הוא הופך להיות עומק הכיסוי הוא מסתיר את המציאות הפנימית של האורח של פשיטות שמתגלה בנפשו של האדם.

ככל שהאדם דבק בויפח באפו נשמת חיים, הוא דבק במדרגה של על כל נשימה ונשימה הוא מודה לבורא עולם, ועל מה הוא מודה לבורא עולם לא רק שהוא מחיה אותו הוא מודה על כל נשימה ונשימה, אלא מה העומק של דברי חז"ל שהוא מודה, הוא מודה לבורא עולם שהוא נברא לא רק במאמר פיו אלא הוא נברא מויפח באפיו נשמת חיים משורש הפנימי, על זה נאמר על כל נשימה ונשימה תהלל קה דייקא הוא מודה לבורא עולם על זה שהוא נברא מאותו נפיחה פנימית, ככל שהוא מודה יותר על אותו נפיחה הוא מתחבר יותר עמוק לאותה נפיחה ושורש תנועות נפשו הופכים להיות מציאות של נפיחה.

אנחנו רואים את זה כסדר אצל תינוק, תינוק הרי בשעה שהוא פועל פעולות כוח הפעולה שלו חלש יותר והוא כל הזמן מתנשף יותר מתנשף, זה סדר בריאתו של עולם, הוא כגמול עלי אמו, כאשר הוא רוצה דבר הוא לא יודע לדבר את מה הוא משמיע את קולו, לשמוע קול שופר כדברי רבותינו זה תינוק, אם האדם נמצא במדרגה הזו של תינוק כגמול עלי אמו כך הוא פונה לבורא העולם אז המקום שהוא פונה אליו הוא באמת אבא, אבל האבא הזה שהוא פונה אליו הוא לא אבא של הרכבה, אלא הוא אבא של פשיטות.

זה נקרא יומו של הקב"ה ימים יצרו ולו אחד בהם יום הכיפורים שהוא יומו של הקב"ה, לנו יש הרבה יותר מיום אחד, יש לנו הרכבה במדרגת היום, אצל בורא עולם הכל הוא אחד, הכל הוא פשוט, זה נקרא שיש לו יום אחד ששייך כביכול לבורא העולם, זה לא כוונת הדבר שזה יום אחד בלבד ששייך לבורא עולם, אלא אצל מדרגת בורא עולם כביכול זה יום אחד פשוט.

ביום הכיפורים שלא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכיפורים שבנות ישראל יוצאות בבגדי לבן שאולים, ואנחנו נוהגים ללכת בבגדי לבן, לבן הוא תפיסת הפשיטות, אנחנו פונים לבורא העולם כאשר אנחנו מולבשים בבגדי לבן, כלומר אנחנו פונים אליו מאיזה מקום בנפש מהמדרגה של הפשיטות. זה נקרא שעיר אחד לה' ושעיר אחד לעזאזל היה את עשו והיה את יעקב, יקום אבי ויאכל מציד בנו זה אמר עשו, אצלו האבא באיזה אופן הוא בא עקלתון מן הצדדים, זה נקרא ציד הוא בא מן הצדדים, אבל יעקב אבינו ביום כיפור כדברי חז"ל כידוע נפרש מעשו, שעיר אחד לה' ושעיר אחד לעזאזל אז אומר הזוהר הקדוש אז נאמר ויעקב הלך לדרכו, ואצל עשו הוא הלך לארצו שעירה הם נפרדים זה מזה, במה הם נפרדים זה מזה יעקב חוזר לארץ מגורי אביו, ועשו הולך לארץ שעיר, כלומר האבא האמיתי נשאר אצל מי אצל יעקב אבינו יש כאן הפרדה במדרגת האב.

זה נקרא יום הכיפורים שמצד האם הם נולדו תאומים הם נולדו ביחד, אבל מצד האב כל אחד מטיפה אחרת, אז מצד האם הם עדיין היו מחוברים, אבל מצד האב הם נבדלים זה מזה, נבדל התפיסה של עשו שהוא בבחינת ציד מן הצד דרך עקלתון,  הוא צד את אביו באמרי פיו אופן של דרך עקלתון זה היה  הקשר של עשו לאבא שלו דרך עקלתון וזה הדרך הגלויה אצל רוב בני אדם, אבל מכוח יעקב אבינו איש תם אז הקשר שלו לאביו מאיזה מקום הוא מגיע ממקום התמימות במעמקי הנפש, זה עומק מדרגת ישראל ישר קל אמת, עומק החיבור מהאורח מישר שמתגלה היעקב איש תם הישר קל שבישראל הפניה הזו לבורא עולם, זה עומק החיים כולם, ועומק הימים האלה בפרט, עשרת הימים הללו עד יוהכ"פ שנבדל יעקב מעשו, לזכות לפנות לבורא העולם מהמקום הפשוט שבנפש זה שלימות הדבקות בבורא יתברך שזו תכלית כל הבריאה כולה, היא החתימה הטובה שהאדם זוכה לדבקות לבורא יתברך שמו ומשם משתלשל כל השפע שאינו אלא כלי להעמיק את אותה דביקות ולהגיע לתכלית השלימה קרבת אלקים לי טוב הידבקות בו יתברך שמו, התכללות בו יתברך שמו נוכח פני ה'