ראש השנה 055 מלכויות אב ובן תשעד

נשתדל מעט לגעת בסוגיא של המלכויות שהוא מעיקרו של יום של ימי הדין בכלל וראש השנה בפרט. יש בכללות ממש הרי ג' סוגים של מלכויות יש מלכותו של בורא עולם, יש מלכותם של ישראל, ומלכותם של אומות העולם.

באברהם אבינו נאמר בספר בראשית "והפריתי אותך במאד מאד ונתתיך לגויים ומלכים ממך יצאו". ישנו א"כ ברכה לאברהם אבינו ונתתיך לגויים אומר רש"י ישראל ואדום, ועל זה גופא נאמר ומלכים ממך יצאו, כלומר בעומק הן בישראל יצאו מלכים והן באדום יצאו מלכים מה שנאמר א"כ והפריתי אותך במאד מאד ונתתיך לגויים אומר רש"י ישראל ואדום שהרי ישמעאל כבר היה ולא היה מבשרו עליו, א"כ כאן הבשורה קאי על ישראל ואדום ומה שנאמר לאחר מכן ומלכים ממך יצאו קאי הן על זרעו של ישראל בודאי ולכאורה זה קאי גם על זרעו של אדום שמשם יצאו גם כן מלכים.

נאמר ליעקב אבינו "ויאמר לו אלקים אני קל שקי פרה ורבה גוי וקהל גויים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו" הרי שגם יעקב אבינו נתבשר שמלכים ממך יצאו נתבשר שיהיה מזרעו מלכות מלכים. מכל מקום א"כ הן אצל אברהם אבינו נתבשר בבשורה שמזרעו יצא מלוכה, והן אצל יעקב אבינו נתבשר שמזרעו יצא מלוכה. לכאורה אצל יצחק אבינו לא מצינו את הברכה של מלכות שיצא מיצחק, כמובן שהדברים צריכים לימוד מדוע נאמר ברכה לאברהם שיצא מזרעו מלכים, נאמר ברכה ליעקב אבינו שיצא מזרעו מלכים, וביצחק אין את אותו גילוי של ברכה.

שורשי הסוגיא ממש יש בדברי רבותינו מבואר בקהלת יעקב שמלך ר"ת מלכות לויה כהונה, "ותיראן המילדות את האלקים ויעש להם בתים" דברי רש"י וחז"ל כידוע מאוד מהו ויעש להם בתים בתי כהונה ובתי לויה ובתי מלכות, אלו הם שלושת החלקים, אבל בעומק במלכות עצמה כלולים שלשת החלקים, גם החלק של מלכות בודאי, אבל לא רק חלק של מלכות אלא מלכות וגם כהונה וגם לויה.

א"כ ענינה של מלכות שהיא כוללת את שלשת החלקים הללו גם יחד, בכללות ממש יש הרבה סוגיות של מלכות שנאמרו להדיא בחמשה חומשי תורה. המלך הראשון בהדיא שהוזכר זה נמרוד "ותהי ראשית ממלכתו" עליו נאמר ממלכה ראשונה, נאמר מלכות לגבי מלחמת המלכים ארבעת המלכים את החמשה, ונאמר מלכות במלכי צדק מלך שלם, לאחר מכן יש סוגיא של אבימלך הוא מלכות, לא רק שהוא מלך אלא הוא נאמר בו להדיא בשמו לשון של מלכות, אבי מלך אבינו מלכנו מהצד ההפוך זהו אבימלך, ישנו מלכות שנאמר לאחר מכן אצל יוסף "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו", יש את המלכות שנאמרה במצרים מלך פרעה הרבה פעמים, ויש מה שנאמר בשירה "ה' ימלוך לעולם ועד" זה מלכותו של בורא עולם, ישנו מלכויות שנאמרו בהמשך הספרים בספר במדבר יש את מלך סיחון ומלך אדום, עוג מלך הבשן שנשאר מיתר הרפאים, ועוד ועוד מלכים שהוזכרו בחמשה חומשי תורה.

יש עוד סוגיא שהיא מעין מלכות אבל ברור שהיא קליפת המלכות דקדושה מה שנאמר האיסור להעביר את בנו למולך, כלומר מה שמעביר את בנו למולך כמובן ששורש למולך ע"ז זהו קליפה של מלכות דקדושה. זהו בכללות ממש בקצרה הסוגיות של המלכוית שנתבארו בדברי תורה.

אבל בפרשת בראשית נאמר "ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והריונך בעצב תלדי בנים, ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך" בנים ואל אישך זהו ס"ת מלך רמוז כאן מלכות, מלכות להדיא הראשונה שנאמרה בתורה הוא בנמרוד, אבל כאן נאמר רמז בס"ת א"כ של המילים הללו, לאחר מכן נאמר "בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב" "ממנה לוקחת כי" ר"ת מלך. כמובן זה רמז אבל מונח כאן יסוד בהגדרת מהות מלכות.

מהות מלכות ענינה שהיא מקשרת את מה שקדם למה שבא אחריו זה מהות שנקראת מלכות. א"כ יסוד מציאות מלכות ענינה שהיא מקשרת שני עולמות נבדלים אחד מהשני זהו מציאות של מלכות, בלשון רבותינו כידוע הבריאה כולה נבראה כביכול במלכות אין סוף ברוך הוא, כלומר כביכול יש את מציאותו יתברך שמו, ויש מציאות של נבראים, מה מחבר את שני העולמות הללו עולם כביכול של נבראים יחד עם מציאותו של בורא העולם זה נקרא המידה שנקראת מלכות, המידה שנקראת מלכות מקשרת שני עולמות את העולם העליון יחד עם העולם התחתון, מחד היא מקושרת לעליון מאידך היא מקושרת לתחתון, היא מקשרת את שתי העולמות את העולם העליון יחד עם העולם התחתון, מחד היא מקושרת לעליון מאידך היא מקושרת לתחתון והרי שבמהותה של המלכות היא מצרפת שני עולמות שנבדלים אחד מהשני.

כשמציירים את זה בציור של נפשות אז ישנו אב וישנו בן, והמידה שנקראת מלכות היא מקשרת את העולם של האב יחד עם העולם של הבן אלו הם שתי החלקים. מה שנאמר כאן אל האשה אמר ארבה ארבה עצבונך והריונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך, מה זה בעצב תלדי בנים ואל אישך שזה ס"ת מלך ביחס לבנים, בעומק מונח כאן גם בנים ואל אישך ס"ת מלך, כלומר היא מצרפת יחד את החיבור של העולם של האב יחד עם העולם התחתון שנקרא בנים, יתר על כן הפסוק השני שנזכר כי ממנה לקחת כי ר"ת מלך כלומר זה המקור שממנו האדם בא, "כי עפר אתה ואל עפר תשוב כי ממנה לוקחת" כלומר זה המקור של הצירוף שמהיכן הוא בא, שתי המלכוית הללו שהוזכרו הוזכרו הרי בקללות הם לא נאמרו בברכות, זה קללות לאשה ואל האשה אמר ארבה ארבה עצבונך, ואל האדם אמר וכו' הרי שהוזכר כאן אבל שני החלקים, בקללה הוזכר שני חלקי המלכות.

ענינה של המלכות שהוזכר כאן מחד היא מקשרת אותו למקום שממנו הוא בא עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת, ומאידך היא מקשרת אותו למקום התפשטותו זהו תלדי בנים ואל אישך זה מקום ההתפשטות של הבנים. המלכות א"כ מצרפת כאן את מקור ההוית האדם שממנו הוא בא, והמקום שאליו הוא מתפשט, זה הוא מהותה של  מלכות. מכיון שעלה בידינו א"כ שמהותה של המלכות  שהיא מצרפת את שתי העולמות עולם העליון עם עולם תחתון בבחינת אב שמצטרף עם בן כמו שנתחדד .נתבאר שיש ציור מלכות דקדושה ויש מלכות דקלקול, בלי להכנס עכשיו לכללות המדרגות של מלכות דקלקול.

אבל הדוגמה היסודית שהזכרנו זה נמרוד שנאמר עליו פעם ראשונה בתורה לשון של מלכות הוא בבחינת מורד במלכות זה עניני של נמרוד, כמובן מלחמת ארבע המלכים את החמשה זה עוד הבחנה מסוימת, אבימלך וכו', עוד מעט ניגע בחלקם. אבל בכללות יש קומת מלכות דקדושה ולעומתה יש מלכות דקלפה, המלכות דקלקול היא מתנגדת למלכות של קדושה, למה היא מתנגדת מכיון שנתחדד שהמלכות לעניננו דידן מצרפת את האב ואת הבן מכוח המדה של המלכות היא מצרפת שתי עולמות נבדלים זה מזה, הרי שמלכות התנגדותה מלכות דקלקול מתנגדת למלכות דקדושה היא מתנגדת לאב שבדבר, והיא מתנגדת לבן של הדבר, כיון שהמלכות דקדושה מצרפת את שניהם התנגדותה של מלכות דקלקול מתנגדת לחיבור של שתי הקצוות הללו, היא מתנגדת הן למדרגת האב והן למדרגת הבן, זה הוא מדרגת מלכות דקלקול.

איפה אנחנו מוצאים שיש גילוי של מלכות דקלקול שמתנגדת לאב, אם אנחנו אומרים שיש מלכות דקלקול שמתנגדת לבן. כמו שהוזכר אחד מהאופנים של המלכות מהצד השני זה אבימלך לא רק שהוא אחד מהמלכים שהיו, אלא הוא בשמו ממש מוזכר מציאות של מלך. ויתר על כן שהוזכר בשמו מציאות של מלך, אז הוזכר בו אבי-מלך כלומר המלכות שבו למה היא מתנגדת, היא מתנגדת לאבי שבדבר לאב שבדבר, זה הוא תפיסת אבימלך ברור ופשוט.

זה הוא מה שאמרו ליצני הדור מאבימלך נתעברה שרה כבר הוזכר מאבימלך נתעברה שרה  כבר הוזכר אחות שרה היתה נקראת מלכה, יש מלכה שילדה את בתואל ובתואל ילדה את רבקה, ויש את בנותיו של צלפחד אחת מהם גם כן היתה נקראת מלכה, אבל ראשית מה שהוזכר כאן השתא המלכה שהיא אחותה של שרה, כלומר הכוח של אבימלך שמתנגד הוא מתנגד לצירוף של המלכות עם האב, מי הוא האב המלך דקדושה שישנו, הוא גם נקרא אב והוא גם נקרא מלך זה אברהם אבינו, אברהם אבינו ודאי שהוא נקרא אב, אב המון גויים נתתיך זה מה שהזכרנו לעיל, אבל מלבד שהוא היה אב הוא גם היה מלך כמו שאומרים חז"ל המלכים נתנו לו את כתריהם וכו', מפורש בדברי חז"ל להדיא שאברהם אבינו היה לו כתר של מלכות.

הרי שאברהם אבינו מצרף את האב ומצרף את המלכות, וביחס הזה מתנגד אבימלך לאברהם אבינו, הוא מתנגד לדין מלכות שנמצאת באברהם, אבל הוא מתנגד לאיזה בחינת מלכות שנמצאת בבחינת אבימלך הוא מתנגד לאב שבדבר, ודייקא הליצני הדור היו אומרים מאבימלך נתעברה שרה, כלומר הוא מתנגד לאב שבדבר מאבימלך דקליפה ולא מאברהם שהוא בבחינת מלך.

אבל ביתר חידוד הרי כל המדרגה של אברהם אבינו, הנסיון העשירי שנתנסה אברהם אבינו לפי רוב רבותינו הוא "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת והעלהו לעולה" עד כמה שבאמת יש ליצני הדור שאומרים שמאבימלך נתעברה שרה אז כל נסיון עקידת יצחק אזלא לה, הוא לקח אדם שאינו שלו על מנת לשוחטו. אנחנו אומרים פנים נוספות בליצנות של מאבימלך נתעברה שרה לענינו של יום ראש השנה.

אבימלך מתנגד לאב שמצרף את המלך, איפה הצטרף ההתנגדות הזו בעומקה ובחדותה. כל ענינו של היום הוא להמליך את בורא העולם, מלכויות זכרונות ושופרות, זכרונות יעלה זכרוניכם לפני לטובה אבל מה אנחנו אומרים הרי בזכרונות תזכר היום העקידה שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח וכבש רחמיו לעשות רצונך בלבב שלם וכו' מה שנאמר במטבע הברכה. הכוח של הזכרונות שמתגלה הוא מנסיונו של אברהם אבינו שנאמר בו קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת והעלהו לעולה, אבל עד כמה שח"ו ליצני הדור אומרים שמאבימלך נתעברה שרה א"כ כל יסוד העקידה בטל ולא היה על זה חלה העומק של ההתנגדות של ליצני הדור שאומרים מאבימלך נתעברה שרה.

כשאברהם אבינו א"כ נאמר בו נסיון עשירי, ברור נסיון עשירי זה ביחס לעשרת הימים הללו, ההמלכה להדיא נעשית בראש השנה, אבל כל הימים הללו אומרים בנוסח התפלה המלך הקדוש המלך המשפט, כל הימים הללו הם  ימים בכללות של ההמלכה, זה הכוח של העשרה נסיונות, בהגבלה עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, עשרת הדברות, עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ועשרת הימים הללו מגבילים להדיא בדברי רבותינו, לפיכך אם כן הגילוי שמתגלה הוא בימים הללו לברר שאברהם אבינו נצטרף בו המדרגה שנקראת אב יחד עם המדרגה שנקראת מלך, ומכוח כך חל מדריגתו העליונה של אברהם אבינו, עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, קח נא וגו' זהו שלמות מדרגת הצירוף של אב ובן לעניינו דידן השתא. עד כמה שלא מצרפים אב ומלך זה מקום הקלקול של אבימלך, הוא מפריד את האב ואת המלך מאהדדי.

ויתר על כן בלשון קצרה מאוד הרי היה מלכה והיה שרה מלכה ושרה, מלכה זה לשון מלכות מלך מלכה, שרה מלשון שררה, מדרגת מלכה היא מגלה את המלכות אבל איזה מלכות התגלה משם יצא משם בתואל ולבסוף יצא רבקה, אבל זו התנגדות של מלכות שהיתה לקומת כנסת ישראל, לעומת כך שרה שנקראת שרה מלשון שררה, מתחלה היא נקראת שרי לאומתה, ולאחר מכן שרה לכולם. הרי שעומק הגדרת הדבר הוא הכוח של המלכות הוא לא נמצא בעומק אצל אומה"ע, הכוח של שררה נמצא ביסודו אצל אומה"ע.

בלשון ברורה כידוע "כי לה' המלוכה ומושל בגויים", כלומר אצל עם ישראל יש כוח של מלכות ואצל הגויים יש רק כוח של ממשלה, ממשלה זה פנים מסויימות של שררה, מצד כך מה שמלכה נקראת מלכה זה מה שהיא לוקחת את המלכות מישראל, אבל אליבא דאמת אין בה צד של מלכות, לפיכך מי שיוצא ממנה לבסוף זה בתואל ויוצא ממנה רבקה אשת יצחק, יצחק כמו שהזכרנו בהתחלה לא נאמר בו להדיא ברכה של מלכות, כי מה שהמלכות נמצאת אצל מלכה אין לה שייכות לעצם מציאות של מלכות.

יתר על כן מי שיצא מאברהם אבינו ישמעאל ויצחק, מי שיצא מיצחק יעקב ועשו, יעקב ועשו בשניהם נאמר לשון של מלכות כלומר בעשו להדיא נאמר מלך מלך לאדום, ובישראל מכוחו יצא מדרגת המלכות מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך, מלכות דיוסף, מלכות דבנימין ויהודה כל חלקי המלכות שנמצאים בקומת כנסת ישראל. אבל בישמעאל הרי להדיא לא נאמר בו לשון של מלך, בתולדות ישנם של נשיאים, אבל אין לשונות של מלכות בישמעאל, כלומר ההגבלה הזו ביצחק וישמעאל בשניהם לא נאמר לשון של מלכות, נאמר באברהם ונאמר ביעקב בערך יעקב ועשו, אבל כשם שלא נאמר ביצחק הלשון של מלכות גם לא נאמר במי שעומד מולו בתולדתו מאברהם אבינו לא נאמר בו לשון של מלכות.

למה עכשיו בעומק לפי מה שנתבאר כי הכוח של המלכות שמתגלה באברהם אבינו הוא דין האב שבאברהם, מדין אבינו מלכנו כנגד אבימלך, כשהתנגד אבימלך ואמר ליצני הדור היו אומרים מאבימלך נתעברה שרה, כלומר ביחס לעניינו דידן זה לא התולדה מדין יצחק, אלא היסוד הוא שזה לא מאברהם. כאן נקודת ההתנגדות כלומר תוקף ההתנגדות הוא להתנגד לכוח של אותה מלכות, מצד כך הכוח של מלכה זה מה שלקחו את המלכות מישראל ואינה שייכת לצד הזה דקלקול כלל ולכן יוצא משם רבקה כמו שנתחדד שמברר שאין צד של מלכות באותו מקום שהיא באה והיא מצטרפת ליצחק שהוא עצמו  אין בו את השורש דמלכות אלא יעקב ואברהם כמו שנתחדד, מה שאין כן שרה באה להוציא את כוח השררה מאומות העולם, אולי נחזור על זה בהמשך.

אז כשנאמר א"כ התנגדות של אבימלך כמו שחידדנו השתא זה הוא כוח שמתנגד האב והמלכות שמצטרפים אהדדי, זה צד אחד של המטבע, אבל כמו שהזכרנו בהתחלה הכוח של המלכות מצרף שני חלקים, הוא מצרף חלק עליון וחלק תחתון. ולעניינו דידן הוא מצרף אב ומצרף בן, איפה ההתנגדות מכוח מדרגת בן יש התנגדות קודמת של מלכי אדום קודם מלך מלך לישראל, כלומר בישמעאל ויצחק לא היה סוגיא של מלחמה בעצם הגדרת הבנים לכשלעצמם, ישמעאל בודאי היה בן ראשון של אברהם אבינו, והוא נשאר בנו של אברהם אבינו, הסוגיא רק היתה אם הוא יגדל ויירש או לא יירש זו היה השאלה, גרש את בן האמה הזאת כי לא יירש עם בני עם יצחק, אבל ישמעאל נקרא בן של אברהם, יתר על כן עשה תשובה וכו'.

מה שאין כן עשו כלשון הגמ' בקידושין כידוע, עשו נקרא ישראל מומר כלומר הוא המיר את עצמו הוא יצא מן הבית הוא נשלך מקומת כנסת ישראל בגדר ישראל מומר. ישמעאל מעיקרא לא היה לגמרי בתוך הבית כי הרי הוא נולד מהגר, משא"כ עשו הרי נולד מרבקה וכו' והוא יצא מהבית בבחינת ישראל מומר.

בלשון ברורה המלחמה בין עשו ויעקב זה מלחמה מי הבכור כלומר מה המלחמה בעומק מי התחיל בו תפיסת בן זה השאלה. ישנה סוגיא מי הוא הבכור כפשוטו מדין בכורה, אבל לעניננו דידן מה המלחמה בין עשו ויעקב, המלחמה על מי חל מציאות של שם בן האם חלה על מציאות של אדום עשו, או שהיא חלה על ישראל ששם בודאי נאמר לשון של בנים אתם לה' אלוקיכם.

לפי מהלך הדברים שהוזכר עד השתא אברהם ההתנגדות שלו היתה מכוח אבימלך לאב-מלך ההתנגדות אבל כנגד יעקב ועשו כלומר מה מתנגד עשו ליעקב, הוא מתנגד לכוח המלכות שמצטרף לבן, זה כוחו של אדום בהתנגדותו לכנסת ישראל. "אלה המלכים אשר מלכו באדום קודם מלך מלך לבני ישראל, המלכות של אדום היא באה מדין מלך שמצטרף למדרגת בן. הדברים מפורשים להדיא בדברי רבותינו שכל מלכי אדום היו בבחינת בן, ההתנגדות של מלכי אדום הוא מתנגד לבן שמצטרף. המלכות מצרפת אב ובן, אבימלך מתנגד לאברהם מצד האב שבדבר, מה שאין כן עשו שמתנגד למלכות שמתגלה בישראל היא התגלה כהתנגדות למדרגת הבנים, זו היא מלחמה יעקב ועשו כמו שחודד.

מצד כך הגילוי של שני החלקים הללו שמצטרף אבימלך ומצטרף אדום כאן שלימות קומת המלחמה לעניננו דידן במלכות של כנסת ישראל. אבימלך הוא גימטריא, מלך זה תשעים, אבי זה י"ג,  ביחד זה ק"ג גימטריא של עגל, אדום בגימטריא אדם ומצרפים את זה ביחד עם עגל עלה בידינו קנ"ד, מאה חמישים וארבע, קנ"ד זה אותיות נקד- ניקוד.

נפתח את הסוגיא יש כוח של התנגדות של אבימלך אבימלך גימטריא עגל, יש כוח של התנגדות מכוח אדום כמו שנתחדד הוא מתנגד לבנים, צירפנו את אדום ואבימלך עלה בידינו קנ"ד שורש של המילה ניקוד ניקודים.

עכשיו להבין המדרגה של בני ישראל כשחטאו בעגל בני ישראל נופלים למדרגת חטא העגל, הרי שלימות תיקון חטא העגל מתי נעשה [עד כמה שאפשר להגיד שלימות אין לך פורענות בישראל שאין בה פרעון על חטא העגל] אבל כללות התכפר להם זה ביום הקדוש יום הכיפורים, עשרת ימי תשובה שלימות חטא העגל נתכפרה ביוהכ"פ כי אתה סלחן לישראל ומחלן לשבטי ישרון בכל דור ודור, ואיפה התחיל להתגלות הסליחה וכפרה יום שניתנו בו לוחות שניות, זהו מתן תורה שני שהתגלה, הרי שהנפילה היתה במדרגת עגל, והתיקון היה במדרגת מתן תורה יוהכ"פ שחוזר ומתכפר. הנפילה היא נפילה מדין אבימלך, מה אבימלך מגלה, אבימלך מגלה התנגדות לאב ולבן, הוא מתנגד למדרגת האב והבן

להבין ברור הרי חטא העגל לשון הגמ' עגל ונעשה שור, שור זהו מדתו של יוסף, נקודה יסודית מאוד הזכרנו שורה שלימה של מלכויות שנאמרו בחמשה חומשי תורה. יש מלכים שהם מלכים של ישראל, ויש מלכים שהם מלכים של אומה"ע, הדוגמה שהזכרנו נמרוד ארבעת מלכים את החמשה אומה"ע, מלכי צדק מלך שלם זה נקודת הגבול המסויימת. אברהם אבינו הוא מלכות דישראל, הוא לא הוזכר להדיא בתורה אבל הוא מלכות דישראל, והמלכות שיוצא מיהודה "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו" הוא מלכות דישראל וכן על זה הדרך.

איפה מתגלה בתורה המקום של צירוף של מלכויות של ישראל ואומה"ע, על כל המועדים כולם "אלה הם מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם" שמה אנחנו אומרים אתה בחרתנו מכל העמים הבדלת אותנו, יוהכ"פ הוא גם מבדיל את ישראל מאומות העולם כי אתה סלחן לישראל זה המטבע הברכה שאנחנו אומרים, לעומת כך החג היחיד ששייך בין לאומות העולם ובין לישראל בבחינת בכסה ליום חגנו, זה מקום שהלבנה מתכסה בו בחינת ישראל נעשה להם כיסוי, ושם מצטרפים ישראל ואומה"ע, כל בני עולם עוברים לפניו כבני מרון. הרי ראש השנה דברים ידועים ופשוטים ראש השנה הרי למלכים למלכי ישראל הוא באחד בניסן, ומתי הוא ראש השנה לאומות העולם באחד בתשרי, הדין של ראש השנה באיזה זמן של מלכויות הוא בזמן של מלכויות של אומה"ע, לא בזמן של מלכויות של ישראל, זו נקודה יסודית מאוד, הזכרנו את זה כעת בקצרה, ראש השנה הוא יסוד של מועד שלא שייך לישראל ביסודו בדווקא, הוא שייך גם לאומה"ע, ודאי שהצד המועד הפנימי שלו הוא מקושר לישראל ולא לאומה"ע אבל יסוד המועד הוא לא קשור רק לישראל הוא בין לישראל ובין לאומה"ע.

כלומר בלשון ברורה ופשוטה כוח  של ראש השנה הוא הזמן שמצרף את ישראל ואת אומה"ע, ודאי שעל מי נאמר הגדרת תמליכוני עליכם זה נאמר בישראל ולא נאמר באומות העולם, אבל כראש השנה מלך יושב על כסא דין נאמר גם אצל אומה"ע, בישראל ע"י התקיעות מכסא דין לכסא רחמים. אבל יסוד המלכות שמתגלה בראש השנה היא שייכת בין בישראל בין באומות העולם ברור ופשוט.

לפיכך לעניננו דידן איפה מתגלה מלכות שמצרפת את אומה"ע ואת ישראל "המלך תמלך עלינו המשול תמשול בנו" ולאחר מכן מה היה בפועל יוסף הוא משנה למלך פרעה, יש את מרדכי וכו', אבל השורש שנאמר בדברי תורה נעשה כאן צירוף של מלכות שעיקרה של מלכות הוא פרעה, וישראל יוסף הוא משנה למלך. ודאי שיש כאן צד מסוים שזה ראש השנה הרי להדיא אומרת הגמ' בר"ה יצא יוסף מבית האסורים, בר"ה עיקרה זמן של מלכות של ישראל, או עיקרו זמן של מלכות של אומה"ע, עיקרו זמן מלכות של אומות העולם, ישראל מצטרפים לאותו זמן של מלכות, זו היא ההבחנה שעיקר המלכות הוא פרעה, כלומר המלכות דאומות העולם מה שאין כן יוסף הוא רק בבחינת משנה למלך, הוא לא עיקר מדרגת המלכות.

הגילוי שמתגלה אצל יוסף שמצרף את שני החלקים הללו שמצרף אומה"ע עם ישראל במלכותם זהו המדרגה שנקרא שור [שור ושרה זה היינו הך זה הבדל של אחד] אבל מכל מקום הכוח שמצרף את אומות העולם וישראל במלכותם זה המקום שנקרא שור, שרה שררה שור ששורשם אחד כמו שנתחדד זה כוח ששייך גם לאומות העולם.המלך תמלך עלינו המשל תמשול בנו על אף שנאמר גם מלכויות אצל אומה"ע אבל יסודם הם ממשלה, הם אינם מלכות גמורה, מצד כך גילוי הדבר הוא שמדרגת יוסף שהוא נעשה משנה למלך זה מדין שררה, זה לא מדין מלכות גמורה.

היסוד הרי ברור ופשוט מכוח מה הרי נעשה יוסף המשנה למלך, מכוח מה שפרעה לקח את שרה ואם הוא היה מלך אז היא הופכת להיות שניה למלכות במדה מסויימת. עד כמה שפרעה מלך והוא לוקח את שרה לו לאשה אז היא שניה למלכות, זה השורש הדק שלאחר מכן יוסף נעשה משנה למלך של פרעה, השורש הוא ברור, זה נעשה מהשור שרה שנלקחה לפרעה. הכוח הזה של המלכות אם כן הוא כוח של מלכות שמצרף את שני החלקים האלו גם יחד, מאותו שורש שלקח אבימלך את שרה ובכללות מאותו שורש גם לקח פרעה את שרה, בלי להכנס עכשיו ודאי שהם שני סוגיות אבל בכללות אם אנחנו מוצאים שפרעה לקח את שרה, ואבימלך לקח את שרה ודאי שיש לזה פנים אחד. לעניננו דידן אותו שורש של התנגדות לאברהם אבימלך שהתגלה לשרה כנגד אברהם, אותו דבר במדת מה מסויימת יש גם צירוף של פרעה שמתנגד לאותו נקודה.

לפיכך הכוח הזה הוא כוח שמתנגד לצד העליון שבדבר, מה הוא מתנגד לצד העליון שבדבר כי הוא מתנגד לצד האב-מלך כמו שנתחדד בחינת אבימלך שמתנגד. הזכרנו שאבימלך עולה בגימטריא עגל, עגל ונעשה שור. מה שהתגלה במתן תורה שהם נופלים לאחר מכן בחטא העגל מאיפה השורש שהם נופלים בחטא העגל, למה הם נפלו עגל ולא בשור, ודאי פנים הרבה לדבר.  לעניננו דידן השתא איפה שורש הנפילה שבני ישראל נופלים ולאחר מכן כידוע לשון חז"ל מה שנאמר  אצל היונים כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, על זה אומרים רבותינו איזה שור זה קאי על שור הראשון בבחינת חטא העגל, אז למה להדיא בחטא העגל נאמר שהוא בבחינת עגל, והוא לא בבחינת שור.

עוד פעם כשנאמר שאבימלך התנגד לאברהם אבינו אז הוא מתנגד כמו שחודד מה שהוזכר התנגדותו הוא לקח נא את בנך וגו' כלומר הוא לא מתנגד אבל מדין הבן לכשלעצמו, אלא מכוח מה ההתנגדות של אבימלך, הוא מתנגד מכוח כך לאברהם אבינו, אז מתנגד אבימלך למציאות של אב שמתגלה בדבר.

נקודה נפלאה מאוד תמיד אב מוליד את בנו זה צורת הגילוי שבדבר עליון ותחתון העליון מוליד את התחתון, כלומר זה הסתכלות מעילא לתתא, עגל ונעשה שור מה ההגדרת הדבר מתתא לעילא זה עומק ההבחנה שמתנגד אבימלך. כשנאמר אצל אבימלך שאבימלך מתנגד לאברהם אבינו מאבימלך נתעברה שרה, כלומר וא"כ אין כאן קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת אז מה ההתנגדות של המלכות, מה עומק הגדרת ההתנגדות של המלכות שמתגלה באבימלך, הוא מתנגד לתפיסה של המלך שמצרף עליון ותחתון מלעילא לתתא, ובאיזה אופן הוא מגלה את אותו דבר הוא מגלה את המדרגה עגל ונעשה שור, שזה מגיע מתתא לעילא ולא מלעילא לתתא.

מצד כך אם כן אבימלך גימטריא עגל, מה הוא חטא העגל הרי זה ההבדל היסודי בין לוחות ראשונות ללוחות שניים, לוחות ראשונות באיזה אופן הם היו, המכתב מכתב אלקים המה, אבל גם הלוחות מן השמים כלומר מלעילא לתתא, לוחות שניים לעומת כך באו מתתא לעילא, זה עומק ההגדרה של חטא העגל, מדרגת מלעילא לתתא זה צד הצירוף אברהם הוא אב, אב מוליד את בנו זו תפיסה של מלעילא לתתא, זו היא מדרגת אב שמוליד את בנו. מצד הבחנה זו תפיסת מהלך הדברים הוא מלעילא לתתא, אבימלך שמתנגד לאברהם אבינו לאב-מלך הוא מתנגד לתפיסה שמהאב נעשה בן מלעילא לתתא, אלא המהלך מגיע מתתא לעילא, זה עומק הקלקול של עגל אבימלך בחינת עגל.

נמשיך את מה שהוזכר לעיל כאשר צירפנו את אבימלך ואת אדום עלה בידינו קנ"ד השורש של המילה ניקוד. יסודות ברורים מאוד בדברי רבותינו ישנו הבחנה שנקרא עקודים נקודים וברדים, עקודים מתגלה להדיא הרי בעקידת יצחק, כנגד ההבחנה של העקידה יש מדרגה שנקראת  נקודים, מה שמבואר להדיא בדברי רבותינו עקידה כלומר כללות כל הכוחות כולם, כלומר ישנה הבחנה שכל החלקים מצטרפים יחד אהדדי, מכוח כלי אחד שמצרפם, ובעומק יותר על ידי כן מצטרפים כל החלקים בעצמותם.

אבל מכל מקום ענינו של עקודים הוא לעקוד את הדבר ולצרף את הדבר, לעומת כך נקודים הדברים מחולקים, כמו ניקודים. הדוגמה הברורה קמץ ופתח אלו הם קוים, אבל מכאן ואילך צירי וסגול וכן על זה הדרך אלו הם נקודות חלוקות זה מזה, מה נאמר במצות העקידה ציווי העקידה שהקב"ה צוה את אברהם אבינו קח נא את בנך את יחידך והעלהו לעולה, אז מה התיקון מלעילא לתתא או מתתא לעילא, זה מתתא לעילא זה בדיוק כנגד אבימלך.

הרי נתבאר ההתנגדות של אבימלך באיזה אופן היא באה לא מדרגתו של אברהם אבינו בבחינת אב ומלך מלעילא לתתא, אלא בבחינת אבימלך עגל, עגל ונעשה שור כלומר במקום מלעילא לתתא מדרגתו של אברהם, אברהם הוליד את יצחק, מאבימלך נתעברה שרה כלומר מהצד התחתון לעליון, לא מהצד העליון לתחתון כמו שחודד לעיל. ולפיכך למה מתנגד אבימלך לעקידת יצחק עד כמה שנאמר כביכול שמאבימלך נתעברה שרה אז לא מתקיים קח נא את בנך, אבל העקידה שנאמר בה קח נא אב בנך את יחידך והעלהו לעולה, הבנך יחידך זה כנגד אבימלך, וההעלהו לעולה עצמו הוא הוא כנגד קליפתו של אבימלך, זו היא המדרגה שבזה הוא מכניע את מציאות ההתנגדות לאבימלך כמו שחודד השתא.

אבל יתר על כן כאשר מצטרף אבימלך לאדום ראשית כהגדרה כללית ולאחר מכן כהבנה, כאשר מצטרף אבימלך ואדום לא מתגלה בעקודים, אלא מה מתגלה נקודים, על זה בעומק בא הציווי של קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת והעלהו לעולה.

יש כאן שני פנים בעקידה פנים אחד בעקידה שהוא בא להכניע את אבימלך לכשלעצמו, זה נאמר לאברהם אבינו קח נא את בנך וגו' מדין התנגדות של אבימלך לאברהם, מאבימלך נתעברה שרה. אבל פנים נוספות של ההתנגדות שמתגלה בצירופו של אבימלך ואדום גם יחד, אבימלך ואדום יחד כמו שחודד הוא קנ"ד הבחנת נקודים. מצד כך העקידה שעוקד אברהם אבינו את יצחק בנו ע"ג המזבח הוא עוקד לצורך הכנעת צירוף אבימלך ואדום.

הזכנו הרי כבר לפני תקופה שיש פנים הרי נוספות בעקידה בפשטות העקידה מה היה בעקידה קח נא את בנך אשר אהבת והעלהו לעולה, אבל יתר על כן כמו שחודד העקידה הרי כמו שאומרים חז"ל שנתעצב אברהם אבינו לאחר העקידה שאמר אילו נשחט יצחק בני הרי שלא היה לו זרע, ועל ידי כן הוא גמר בדעתו להשיאו ולכך כתוב כל אלה ילדה מלכה לידתה של רבקה כמו שנתחדד כלומר אותו שורש של מלכות כמו שהוזכר.

והרי לפיכך נסיון העקידה בעיקר לא היה על יצחק אלא על יעקב, כי הרי אילו היה נעקד יצחק ולא היה לו זרע, אברהם אבינו הובטח לו כמו שהזכרנו לעיל את הפסוק שמזרעו יצא מלכות, אנחנו לא מדברים עכשיו על עצם כללות הזרע עצמו שהובטח לאברהם אבינו זה דובר אז, אבל מה שנוגע השתא לעניננו דידן ביחס להבטחה שהובטח לאברהם שהקב"ה מבטיח לאברהם אבינו שמזרעו של אברהם יצא מלכות, עד כמה שיצחק היה נעקד על גבי המזבח אז לא היה יוצא מיעקב ולא היה יוצא מימלא מלכות מאברהם אבינו, כל ההבטחה שהובטח לאברהם אבינו שיצא ממנו מלכות עד כמה שנעקד יצחק ע"ג המזבח ואין את יעקב, והפריתי אותך במאד מאד ונתתיך לגויים ומלכים ממך יצאו, בפשטות מה שהוזכר לעיל זה ביחס לוהפריתי אותך ונתתיך לגויים כלומר חסר כאן ההבטחה של בשורת הזרע,  ובכללות הבטחת הזרע לא מתקיים.אבל לעניננו דידן השתא מה היה עומק נסיון העקידה על ומלכים ממך יצאו,.

עכשיו נבין חד מאוד הרי הזכרנו את לשון רש"י מה זה ומלכים ממך יצאו אומר רש"י על איזה מלכים מדובר על ישראל ואדום, ולפפיכך ומלכים ממך יצאו על איזה מלכים זה קאי, כשם שיצאו מלכים מיעקב גם יצאו מלכים מעשו מאדום. והנסיון של העקידה היה על ומלכים ממך יצאו.

ביתר חידוד עכשיו מה שחודד פנים אחד של העקידה היה נסיון מול קליפת אבימלך, פנים שניות של נסיון העקידה היה מול צירוף אבימלך ואדום, מצד המלחמה של אבימלך מול אברהם העקידה אז כלפי מה הנסיון של עקידת אברהם אבינו ביצחק, מאבימלך נתעברה שרה ונולד יצחק, עקידת יצחק קח נא וגו' כמו שחודד מצד כך הנסיון הוא בעקידת יצחק, אבל מדין ומלכים ממך יצאו, יצחק אין עליו שם מלך כמו שחודד, שם מלך מתגלה כשורש ביעקב אבינו שמשם מובטח לו שיצא מזרעו מלכים, כלומר ההתנגדות היא בצירוף של אבימלך ואדום, ועקידת יצחק באה לעקוד את אותו התנגדות של מלכות שמתנגדת לקומת כנסת ישראל.

מצד כך מי עיקר העקידה לא יצחק אלא יעקב שהובטח לו ומלכים מחלציך יצאו, בעקידה הזו שעוקד אברהם אבינו את יצחק בנו ע"ג המזבח א"כ עיקר העקידה מהפנים של אבימלך ואדום ענינו יעקב. כל מלכים שמלכו באדום כמו שאומרים רבותינו מאיפה הם נשברו זה היה עולם של נקודים, כלומר המלכים שנשברו לא נשברו לכשלעצמם, הם מתו לעצמם, אלא איפה היה מיתת מלכי אדום בצירוף אבימלך ואדום גימטריא קנ"ד זה שורש מיתתם של המלכים.

כשנאמר קח נא את בנך אשר אהבת , עקודים כלומר הוא עוקד את אותם חלקי הניקודים, את מה הוא עוקד, הוא עוקד את ההתנגדות של אבימלך ואדום גם יחד, ועל ידי כן הוא מעלה את שני החלקים של המלכות שנפלו הן באבימלך והן באדום, הוא מעלה את הקנ"ד של צירוף אדום ואבימלך, זה עולה למקום העקידה כאן מקום ההעלאה של מקום המלכות, המלכות הזו שמתגלה זה נסיון העשירי.

לפי זה עכשיו נחדד עשרה ימים מראש השנה עד יוהכ"פ, ישנו מלכות שמתגלה בראש השנה זה עיקר הזמן שאנחנו ממליכים את הקב"ה עלינו למלך, אנחנו ממליכים אותו באופן דק יותר כמו שחודד אבינו מלכנו. אבל בכללות יותר כל העשרה ימים הם ימי המלכה של הקב"ה, זה חייב להיות יסוד ברור ופשוט, על אף שבפשטות יש דין של עשרה ימים ועיקר המלכות הוא ראש השנה, ויש דין של מחילה בכל עשרת ימי תשובה בכללות, אבל עיקרו יום הקדוש יוהכ"פ, אבל בודאי לעניינו דידן השתא על אף שכללות העשרה ימים הוא מלכות ועיקר המלכות הוא בראש השנה, ודאי שיש פנים חדשות של מלכות שמתגלה ביום הכיפורים.

יוהכ"פ הוא לא היום  העשירי בלבד של עשי"ת לא רק ביחס למחילה וסליחה שזה פשוט, אלא גם ביחס למלכות, יום הקדוש יוהכ"פ מגלה מהלך חדש במלכות, בלשון הכי ברורה ופשוטה אם ממליכים את הקב"ה לפני מחילת עוונות וממליכים את הקב"ה אחרי מחילת העוונות ברור ופשוט שזה איננה אותו הגדרה של מלכות, זה בהגדרה החיצונית ביותר.

אבל בעומק יותר לפי מהלך הדברים שנתבאר עד השתא מה ההגדרה של המלכות שמתגלה בראש השנה. בראש השנה אנחנו ממליכים את הקב"ה עלינו למלך מדרגת אבינו מלכנו, כלומר אצל אומה"ע אין מדרגה של אבינו מלכנו, קליפת אבימלך כמו שחודד, אבל בבני ישראל שמתגלה אבינו מלכנו מאיזה דין אנו ממליכים אותו בראש השנה, מדין אבינו מלכנו, כשאנחנו מזכירים את היחס של בנים ביחס למשפט, היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים, אם כבנים אם כעבדים.

עוד פעם א"כ היחס של הממלכה הוא ביחס שאנחנו ממליכים את הקב"ה עלינו למלך, ביחס שהוא אבינו, כמובן שאם הוא אבינו אז אנחנו בנים, אבל באיזה יחס מוגדר בראש השנה מדרגת הדבר, מדרגת האב. יוהכ"פ שאנחנו ממליכים את הקב"ה עלינו למלך יום הכיפורים הוא יום ששייך רק לישראל הוא לא שייך לאומות העולם, כלומר שמה מתגלה יחודם של ישראל בהיבדלותם משאר כל אומה"ע, שמה ההמלכה עלינו למלך שאנחנו ממליכים את הקב"ה הוא לא רק מדין הכוח של אבימלך אלא מכוח ההבדלה של ישראל.

בלשון ברורה ופשוטה כאשר מתגלה בראש השנה ההמלכה שאנחנו ממליכים עלינו את הקב"ה למלך הקב"ה דן את כולם, ובתוך זה יש מקום שאנחנו ממליכים אותו למלך. אבל יסוד היום הוא לא יסוד של יום ששייך לישראל, יום הקדוש יוהכ"פ שהוא יסוד היום ששיייך לישראל, הקב"ה מוחל לישראל ונבדלים ישראל מאומות העולם. ובעומק איפה ההבדלה הגמורה של ישראל ואומה"ע, מי יש לו צד שהוא דומה לישראל שממנו ישראל צריכים להיבדל אדום עשו, אדם אדום אתם קרויים אדם ואין אומה"ע קרויים אדם, אלא איך הם קרויים האדם או אדום.

מכל מקום כשמתגלה ביום הקדוש יוהכ""פ שהקב"ה מוחל וסולח לישראל, יום העשירי, יום הקדוש, זה כנגד איש שעיר, שעיר לעזאזל וכו' זה כנגד אדום, זה דברים פשוטים וברורים. הרי כנגד כך אנחנו שולחים שעיר אחד לעזאזל  לחלקו של אדום כמו שאומרים הראשונים מבואר ברמב"ן ובדברי רבותינו כידוע. לפיכך יום הקדוש יוהכ"פ מאיזה דין של המלכה הוא, הוא מדין המלכה של בן.

במהלך הדברים שהוזכר עד השתא עכשיו ההגבלה היא מאוד ברורה, ראש השנה זמן ההמלכה של הקב"ה עלינו למלך מאיזה דין מדין האב אבימלך זמן של מלכות זמן של ראשית, שם היא ההמלכה מהצד שבאבימלך של הדבר  בקלקול, כנגד כך אנחנו ממליכים, ובעומק זה ברור שתמליכוני עליכם למה אנחנו צריכים להמליך אותו למלך כי יש מישהו שמתנגד למלך, יש פנים רבות להתנגדות לאותו מלכות.

אבל לעניינו דידן מה הפנים של ההתנגדות לאותה מלכות אבימלך הוא הפנים של ההתנגדות למלכות דראש השנה, ולפיכך אנחנו ממליכים עלינו את הקב"ה למלך, כנגד כך עומד אברהם בהבראם-באברהם היום הרת עולם. אבל כנגד יום הקדוש יוהכ"פ שהוא סוף ההמלכה למלך כנגד מה עומד יוהכ"פ שהוא סוף ההמלכה למלך כנגד צירוף אבימלך ואדום נקודים, מגיע יום העשירי ואנחנו ממליכים אותו למלך מאיזה דין מדין קח נא את בנך אשר אהבת והעלהו לעולה עקידה, כאן מדרגת המחילה והסליחה זה עוד דין. אבל מדין ההמלכה שמתגלה ביוהכ"פ זה היא המלכה כנגד הכוח של אדם אדום כנגד הצירוף בעומק של אבימלך ואדום גם יחד, זה מקום הגילוי של ההמלכה שמתגלה ביוהכ"פ.

כנגד מדרגת נסיון העשירי יש המלכה ביום העשירי, ודאי שיש פנים שראש השנה הוא יום העשירי, ויש פנים שיום הקדוש הוא יום העשירי, זה שתי הקצוות. כלומר פנים של העקידה כנגד יצחק זה שייך ליום העשירי שהוא ראש השנה. פנים של העקידה ששייכים ליעקב כמו שחודד זה שייך ליום הקדוש יוהכ"פ, אבל מונח כאן א"כ בעומק שתי הבחנות בהמלכה שאנחנו ממליכים את הקב"ה למלך, תחלתו של מהלך ראש השנה המלכה אבימלך אברהם, היום הרת עולם בהבראם, סופו של ההמלכה למלך שהקב"ה נעשה עלינו למלך זה הוא מלך שמתגלה בו מכוח בנים אתם לה' אלוקיכם בשלימות ביום הקדוש יוהכ"פ, כנגד אדום ואבימלך.

לפי זה השתא להבין דין מחילת עוונות שמתגלה ביום הקדוש יוהכ"פ כמדומה שהיסוד כבר הוזכר, הרי ח' וכ' מתחלפים בלשון הקודש, לפיכך הלשון מלך והמילים מחל ח' וכ' התחלפו אהדדי שורשם אחד. יוהכ"פ שמתגלה בו שהוא יום מחילת עוונות זה מתגלה שהוא יום האחרון להמלכה, שורש מחילת העוונות שמתגלה ביום הקדוש שורשו בהמלכה השלימה שאנחנו ממליכים את הקב"ה עלינו למלך.

למה המחילה מכוח המלכות מתגלה רק ביוהכ"פ, למה המחילה לא מתגלה מכוח המלכות של ראש השנה. עד כמה שהמחילת עוונות הוא דין לעצמו זה לא שייך לסוגית ההמלכה אז מובן יוהכ"פ הוא דין של מחילה, וראש השנה הוא זמן של המלכה, הרי שאינם תלויים הא בהא, אבל עד כמה שמחודד שהגדרת המחילה שמתגלה ביום הקדוש יוהכ"פ יסודה בהמלכה, אז למה זה מתגלה רק ביום האחרון, ודאי ישנו ההבחנה שזה יום הארבעים וכו', אבל לעניינו דידן המחילה שמתגלה היא מחילה שמתגלה ביום הכיפורים מדין הגילוי של המלכות החדשה שמתגלה ביוהכ"פ.

מה שנאמר שהמלכות היא שורש למחילה המלכות של ראש השנה היא לא שורש למחילה, המלכות שמתגלה בראש השנה היא לא שורש למחילה.

בלשון ברורה הרי היה מה שהקב"ה מתגלה לאבימלך ואבימלך אומר להקב"ה הגוי גם צדיק תהרוג וכו' כל הסוגיא שהיתה, כלומר כביכול הקב"ה כמעט מקרא מלא בא לדון את אבימלך, השורש שהוא בא לדון את אבימלך מאיזה דין זה מדין ראש השנה, המחילה הזו שמתגלה ביוהכ"פ הוא מעבר לגדרי אבימלך. יש מדרגה של מלכות שמתגלה בראש השנה, המלכות שמתגלה בראש השנה, ראש השנה הוא זמן בין לאומה"ע בין לישראל, אז גם המלכות שמתגלה שם היא עדיין לא מבדילה את הדבר לגמרי מאומה"ע ומישראל. אצל אומה"ע האם ישנו מחילה גמורה שהקב"ה מוחל לאומה"ע לא.

מה ההגדרת הדבר בין המחילה שהקב"ה מוחל לאומה"ע לבין המחילה לישראל, בלשון קצרה מאוד ודאי ששייך גם אצל אומה"ע תשובה, רבותינו דנו אבל לא תשובה שלימה, החזירנו בתשובה שלימה שלימה לפניך.סוגית  נינוה משם הוכיחו רבותינו שודאי ששייך תשובה אבל מאידך אומרים רבותינו שאין תשובה לאומות העולם, היסוד ברור ישנו תשובה אבל התשובה איננה תשובה שלימה.

אבל זה ברור ראש השנה שמתגלה בו זמן של דין בין לאומה"ע בין לישראל אז המחילה שיכולה להתגלות בראש השנה היא איננה מחילה גמורה, הקב"ה עומד מכסא דין לכסא רחמים, אפילו שהוא עוקר מכסא דין לכסא רחמים אבל לא יתכן שזה יהיה מחילה גמורה, עד כמה שזה יום ששייך בין לאומות העולם בין לישראל אין מחילה גמורה. יום הקדוש יוהכ"פ שהוא יום מיוחד לישראל ומובדל מאומה"ע שייך שיהיה בו צד של מחילה גמורה לישראל.

עכשיו להבין יותר ברור רק את הבנת הדברים לפי מה שנתחדד עד השתא, המדרגה הזו שמתגלה אצל ישראל. ראש השנה אז ישנו קליפה שנקראת אבימלך, האם יש אב לגוי, יש אב לגוי דבר תורה גוי יורש את אביו, יש לזה גדר של אבהות גמורה, יש דינים שלמים לעכו"ם לגבי אביו, הרי שבודאי שישנו מדרגה של אב. המדרגה שמתגלה מכוח יעקב ועשו, אתם קרויים אדם ואין אומה"ע קרויים אדם כלומר ההבדלה שנעשה בין יעקב לבין עשו הוא בתואר שם אדם שבדבר, תואר שם אדם שבדבר מבדילה בין ישראל לאומה"ע, הגילוי שמתגלה ביוהכ"פ שהוא יום מחילה לישראל למי מוחלים? מוחלים לאדם.

כוח המחילה שמתגלה לישראל היא מחילה לאדם, מה היא המחילה שמתגלה דייקא שהקב"ה מוחל לישראל ולא מוחל  בשלימות לאומות העולם, כי אתם קרויים אדם ואין אומה"ע קרויים אדם אלא קרויים האדם, קרויים אדום אבל אינם קרויים אדם, אז המחילה שמתגלה ביום הקדוש יוהכ"פ זה לא רק מצדו יתברך שמו כביכול שהוא מוחל, אלא זה מצד התולדה שבדבר שאתם קרויים אדם.

עוד פעם נחזור ונחדד שיהיה ברור המלכות מצרפת שתי מדרגות היא מצרפת את המדרגה העליונה עם המדרגה התחתונה. לעניינו דידן שדובר עד השתא את מה היא מצרפת, היא מצרפת מדין המדרגה העליונה של האב, והיא מצרפת מדין המדרגה התחתונה שנקראת בן, יביחס לכך שלאומות העולם יש אב, אבל האם הבן יכול להיות אדם? לא, כאן המלכות לא יכולה להיות שלימה.

צד המלכות של ראש השנה הוא מצרף מהצד של אב, צד של צירוף של אב ודאי שקיים אצל אומה"ע, ואפילו שרק בני ישראל קרויים בנים ובאומות העולם לא נאמר בהם שהוא אביהם, זה מדין שחסר באב או שחסר בבנים, בעומק זה מה שחסר במציאות של הבנים. מימלא אם חסר בבנים אז חסר במציאות האב.

ראש השנה שהוא זמן של המלכת הקב"ה עלינו למלך כמו שחודד בארוכה כנגד אברהם ואבימלך צד האב שבדבר עדיין שייך גם אצל אומה"ע. הדוגמה הברורה לכך עשו שהיה ישראל מומר מה הוא הפקיע מדין הבן שבדבר חל שורש ההפקעה או מדין האב שבדבר חל שורש ההפקעה, מדין הבן האב לכשלעצמו לא נהיה מומר, מי שהפך את עצמו למומר זה הבן. כמובן שאם הוא הפקיע את עצמו מדין הבן הוא חוזר ונעשה הפקעה מסויימת גם מדין האב, אבל יסוד ההפקעה היא מדין הבן שבדבר ולא מדין האב שבדבר.

לפיכך ראש השנה שיסודו אבימלך אברהם כמו שחודד, בצד של הדבר הזה יש שורש לאומה"ע, אבל כשמתגלה יום הקדוש יוהכ"פ  סליחה ומחילה לישראל זה מתגלה מדין האדם שבדבר. האדם שבדבר זה צד הבנים כאן אין מציאות של צירוף. אם לא בחימה שפוכה אמלוך עליכם יש מלכות שיכולה להתגלות באומה"ע אבל איזה מלכות זו, זו מלכות של חימה שפוכה אמלוך עליכם, אבל מלכות שמולכת על אדם היא לעולם לא תהיה באופן של חימה שפוכה.

מלך הרי זה ב' פעמים אדם, ב' פעמים אדם עולה בגימטריא מלך זה עומק הגדרת המלכות שמתגלה בראש השנה שהשלימות שלה הוא ביוהכ"פ אצל ישראל ולא אצל אומה"ע. המלכות השלימה מתגלה אצל ישראל אתם קרויים אדם ואין אומה"ע קרויים אדם אלא האדם או אדום, כלומר אבל מה היא המלכות, המלכות היא באה לתקן את כל חלקי האדם שאינו נראה אדם שלם האדם אדום, בלי להכנס לדקויות אבל הוא אינו נכלל בקומת האדם, זה מה שהמלכות באה לתקן.

מלכות שלימה "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" מה כוונת הדבר והיתה לה' המלוכה אז מלך יצרף את שני האדם, לא רק את האדם דיעקב אלא גם את האדם של הצד האחר שהוא אדם של אדום, זה שלימות של מלוכה שתהיה לעתיד לבוא, היום השתא יש מדרגה של מלכות של ראש השנה מדין השורש שבדבר אבימלך אברהם כמו שהוזכר. יש מלכות יותר גדולה שמתגלה ביום הקדוש יוהכ"פ הקב"ה מולך על עם ישראל, אדם ולא אדום שעיר לעזאזל וכו' זהו הבחנה מסויימת של שלימות של מלכות, אבל המלכות העליונה יותר שנעשית היא מלכות שמצרפת את שני חלקי האדם.

בלשון ברורה מושכים את המלכים על המים כדי שתימשך מלכותם, במים מים גימטריא מלך כידוע, נעשה רקיע בתוך המים והבדילה בין במים העליונים למים התחתונים, כאן נעשה שורש  של חלוקת המלכות. כאשר יחזור ויצטרף ביום ההוא יהיה ה'  אחד ושמו אחד, הוי"ה אדנות גימטריא מלך כידוע יחזור ויצטרפו שני החלקים גם יחד, אז המלכות תהיה מלכות שלימה וגמורה.

כשיהיה מלכות שלימה וגמורה של האב מלך אז שני החלקים יצטרפו אז גם ביצחק יאמר השם מלכות, השתא יש מחלוקת על המלכות של אברהם, ויש מחלוקת על השורש של המלכות שמתגלה ביעקב. מצד כך אברהם ויעקב אין להם צירוף שלם, המקום שנעשה החיסרון של המלכות זה באותו של יהי רקיע מבדיל, כאן חלה ניצוץ של ההבדלה ביצחק אבינו שהוא האמצע שלא נאמר בו הבטחה של מלכות.

כשיצורף מדרגתו של אברהם אבינו יחד עם מדרגתו של יעקב כמו שחודד עד השתא מכוח מה זה יצורף, זה יצורף מכוח המלכות שתצרף את שני החלקים גם יחד, האב והבן שני החלקים יצטרפו מכוח המדרגה שנקראת מלך. מכוח מדרגת מלך שיחזור ויצטרף מדרגת האב והבן אז גם האמצע שבדבר מתגלה יצחק אבינו שיחזור ויתגלה מציאות של מלכות.

המלכות הזו כרגע רינה מתגלה כמלכות גמורה, גם ההמלכה שאנחנו ממליכים את הקב"ה בכל שנה ושנה, האם המלכות הזו היא מלכות שלימה, לא בראש השנה היא איננה מלכות שלימה כמו שחידדנו, ביום הכיפורים שלימות ההמלכה גם שם היא איננה שלימה כי שמה המלכות היא רק על מלכות של אדם וזה לא מלך של שני חלקי האדם שמתגלה אלא רק חצי המלכה שמתגלה.

ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אז יחזור ויצורף חלקי המלכות כמו שנתבאר, הבריאה כביכול נבראה ממנו יתברך שמו במלכות אין סוף, והיא מצרפת את הנבראים, זו היא ההגדרה בשורש, בענף התחתון היא מצרפת את האב והבנים גם יחד. מצרפת את אברהם ואת יעקב, כאן נעשה חיבור של המלכה שלימה של הקב"ה עלינו למלך. כל זמן שהמלכות לא יכולה לצרף את הכל היא איננה מלכות, מקרא מלא מעיד ומלכותו בכל משלה כלומר המלכות שיש בה אותיות כל כמובן היא כוללת במלכותה ומחברת את כלל בל העולמות כולם, כל זמן שאנחנו נמצאים כאן בהאי עלמא שהוא עלמא דפירודא איפה השורש של הפירוד הגמור שמתגלה במלכות? במעביר בנו למולך, מה זה מעביר בנו למולך מה היה הצורה המולך שני גזרים משני הצדדים ומעבירים אותו באמצע, הרי שזו מלכות שמבדלת,  זה מלכות שהיא נעשה מכוח ההפרדה.

נחדד עוד פעם זו היא צורה של מעביר בנו למולך זו היא מקום ההבדלה של יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, מים מלכות כמו שחודד, איפה זה מתגלה בצד הקלקול הגמור של אותה מלכות במעביר בנו למולך, מעביר בנו למולך הוא מבדיל, המלכות הזו הופכת להיות מלכות שמבדלת במקום מציאות שתחזור ותצרף. הרי קראנו בפרשת השבוע הדין של מלכים שנאמר שבני ישראל  אמרו אשימה עלי מלך ככל הגויים, איפה מתגלה המהלך שבני ישראל מבקשים להשים מלך ככל הגויים, מכוח מה שבראש השנה יש מלכות שמצרפת את ישראל ואת אומה"ע.

אבל אם מתגלה המלכות שתתגלה ביוהכ"פ כאן בני ישראל לא אומרים אשימה עלי מלך ככל הגויים, אבל בעומק יותר מצד המלכות השלימה שהוזכר שאדם ב' פעמים אדם זה מלך הם מצטרפים, מצד כך זה מלכות גם על הגויים כולם. וכמובן הצד העליון של המלכות שכוללת את מלכות ישראל ואת מלכות אומה"ע, אבל מהצד התחתון שבדבר איפה מצטרף מלכות ישראל אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר יצא לפנינו למלחמה, זו היא מלכות שמתגלה מהצד התחתון של ההמלכה שמתגלה רק בראש השנה, צד העליון יותר יום הקדוש יוהכ"פ שלימות ההמלכה הבדלה מאבימלך ועשו כמו שחודד.

יתר על כן המלכות שתתגלה לעתיד לבוא מלך המשיח ותחזור ותתגלה מלכותו יתברך בשלימותו אז הקב"ה ומלכותו בכל משלה יתגלה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, מלכות גמורה ממש