ספר מורה הפרישות ומדריך הפשיטות 001 הקדמה

בס"ד

סיכום

בס"ד זוכים להתחיל הספר מורה הפשיטות ומדריך הפשיטות. שיזכה אותנו הבורא ית' שמו להשכיל ולהבין הדברים ולקיימים למעשה, איש לפי מדרגתו דייקא.

הגשמת החסידות – כלומר יציאת הדברים מן הכח הפועל באופן גמור.

הספר בנוי על ברייתא דר' פנחס בן יאיר אבל לא לפי הסדר הנמצא בהגירסא של המסילת ישרים. בסדר של הספר לפנינו, התכלית היא החסידות.

פתח המחבר, דרכיך ה' הודעני...

מציאות ה' ית' הוא אחדות, אל יחיד ומיוחד, וכל יצירתנו הוא בדמות אלוקים, ועבודתינו לדמות לעליון, ואדם מלשון דמיון, לדמות עצמו לעליון, ומציאות ה' הוא הוי' אמיתית, מעל הדמיון, מעל מקרה, ומעל העצם.

בעלמא דידן, בערך למציאות האמיתית, כל מציאותנו אינה אלא דמיון. בתוך עלמא דידן יש מקרה ויש עצם. דברים מקריים נקרא עמלק, אשר קרך בדרך, מלשון מקרה. ויש עצם הדבר, קיומו של הדבר, עצמותו של הדבר, מלשון עצימת עינים, מה שנמצא בפנים ואינו יוצא לחוץ. ראש האדם נמצא למעלה ויש ארבע פתחים בראש, שהם הארבע חושים, ותחילת התגלות לחוץ מתחיל מהעינים, מחוש הראייה. מה שיוצא לחוץ נקרא ראיית עינים. ויש עצם הדבר, שאינו מתפשט לחוץ אלא נשאר תמיד בפנימיות. החושים הם עיתים חשים ועיתים ממלאות. עצם הדבר מתמדת ונמצא בפנימיות הגמורה.

לפי"ז בהשגתנו את הבורא ית' שמו. יש אופן שהאדם משיג הבורא מכח הדמיון, אדמה לעליון. ויש אופן מכח המקרה, שזה כמובן מדרגה שפל ונמוך. ויש אופן שהאדם משיג הבורא מכח העצם דיליה.

נתחיל מתתא לעילא. מכח מקרה, מכח מדמה, אדם מדמה עצמו למציאות העליון ועל ידי כן הוא נדבק בעליון, ויש מה שהאדם מעצם עצמותו תופס עצם המציאות, אבל עדיין העצם בערך לעליון הוא דמיון. הבורא מעל כל אלה, הוא מעל דמיון ומעל עצם.

הוא נקדש – מופרש ומובדל.

והוא נצחית - מציאותו ית' שמו הוי'. מעבר לגדרי הנברא. אין נצחיות בעצם בנבראים. רק הבורא נצח. נצח אין לה הפסק, ובדקות זה זמן שאין מציאות של מלחמה, אין מתנגד. ה' נצחי כי אין כח להתנגד לו. משיגים הבורא כביבכול כמציאות שאין לו מתנגד. זה תפיסת נצחיות שלנו שיש בבורא, בערכנו.

מציאותו ית' למעלה מכל הרהור רעיון. רעיון הוא תחילת הנביעה של מחשבה. והבורא למעלה אף מזה. הוא למעלה אף מעצם.

מעל כל ערוך – כל ערך הוא ביחס לדבר, והבורא למעלה אף מזה. יש ערך ויש דמיון, שני אופנים של יחס, והבורא למעלה מכל זה.

ולפניו גלויה הכל.... כאן נקודה שנכתבה בקצרה אבל זה בעצם ההקדמה יסודות לכל הספר. ספר זה לא רק הדרכה, על אף שיש בו הדרכה וכלשון "מדריך", אלא הספר הזה הוא דרך רבותינו, של זרע המיימנים, והשפה של הספר אינו שפה של גוף או שפה של שכל, אלא שפה של נשמה. בשאר ספרים של רבותינו יש הלבשה של שכל אנושי או בהלבשה של עולם המעשה. אבל בספר הזה יש לשונות רבים של גילוי נשמה, הארה. דלא כהעולם שהוא חושך והסתר. נשמת הספר הוא בגילוי תפיסה של נשמה והארה, בנימין העדינים והדקים של הנפש, "חופש כל חדרי בטן". וככל שהאדם יש לו הארות של נצוצי נשמתו וכ"ש אם יש יותר מכן כשיש לו גלוי נשמה, הספר הזה הוא בבחי' "מצא מין את מינו וניעור". ובזה ספר זה שונה משאר הספרים.

שלב ראשון לצאת מחומר, "מורה הפרישות", ולכנס לתפיסת נשמה. ובפנימיות הנשמה יש אור פשוט, אורו של ה' ית'. שם הספר מעיד על מהותו בדיוק. פרישות הוא הפשטה מהגוף, ונגיעה בעומק הפנים, בשורש הארת נשמה, ואז להגיע ל"תמים תהי' עם ה' אלוקיך", וזהו לשון "מדריך הפשיטות", וכלשון הגמ' "כמה דפשיט איניש טפי מעליא". הספר הזו הוא דיבור מלשון של נשמה, והגעה לפנימיות הנשמה, שהוא פשיטות ותמימות, "תמים תהי' לה' אלוקיך".