דע את משפחתך 004 קצוות הנפש

דיברנו שבנין הבית צריך הכרת עצמו, וזהו שורש לעצם אפשרות לבנות בית.

הנה כל אחד מאיתנו מורכב ממדות רבות. יש מדות שהם "מוצב ארצה" ויש מדות שהם מגיע השמימה – יש לנו מדות שפילות, וגם יש לנו מדות מתקונות. זהו כל המדות – סולם. אין שום מדה שהוא גרוע לגמרי. כל המדות נצרכים.

עיקר עבודתינו הוא לתקן המדה הגרוע ביותר שלנו – זה ידוע. אבל יש צד שני לזה – ואינו ידוע כ"כ. גם המדה התקונת אצלנו, צריך להשתמש בו.

ממה אנו מקבלים חיות? בודאי שכולנו חיים מתורה ומצוות, אבל בחיים הפרטית שלנו, ממה אנו חיים? אנו חיים מנקודה המתקונת שלנו. כל אדם שהוא חי חיי נפש חי ממדה המתוקנת אצלו. הרבה בנ"א חיים ממה שהם רוצים לתקן – אבל לא ממה שהוא כבר מתוקנת.

אנו רוצים לקבל חיות ממה שאנו רוצים, או ממה שאחרים רוצים, או אנו מקבלים חיות ממה שהחברותא שלנו רוצה... או אנו רוצים דברים שהם כדי לקבל כבוד... אבל אנו לא מקבלים חיות ממה שבאמת צריכים לקבל חיות ממנו.

יש ד' יסודות בנפש, וכל אחד יש לנו יסוד החזק אצלנו. יש לנו תשוקה לטוב ולעונג – זה סדר הבריאה. בעומק יותר, בהנקודה השפילה שלי, זה כואב לי ביותר, ואנו לא רוצים להיות נפגעים באותו נקודה. יש בנ"א שיש להם רצון עז להוציא כוחותיהם אל הפועל, ואם לא מצליחים – זה כואב לאנשים אלו ביותר. למה? משום שהנקודה החלש אצלנו כואבת לנו ביותר מכל דבר.

בעל בבת זוגו, צריך להכיר נקודות ותכונות הטובות שיש לה, וגם צריך להכיר הנקודות שהיא נפגעת ממנו.

אשתו בוכה על דבר שאמר לה בעלה, ובעלה השתומם: "למה אתה בוכה?! לא התכוונתי לפגוע בך! אני לא עדין כמוך!" אבל מהו שרש הבעיא? משום שהוא פוגע בנקודה החלש אצלה, לא שם לב שזהו נקודה הכואבת לה.

הדגש צריך להיות על הנקודה המתוקנת אצלה, לדבר תמיד על תכונותיה הטובות ביותר שלה. צריך לתת דעת זה, לערוך נקודות הטובות שלה – לא רק לשבחה, אלא לתת דעת לזה, שזהו נקודות הטובות שלה.

כל אחד יש לו מעלות וחסרונות. האדם רגיש מאד לחסרונותיו, כשאחרים מדברים לו על נקודות החלש שלו. אין זה סתם להיות "רגיש". אלא, כל אחד מאיתנו רגישים שלא להיות נפגע מחסרונותינו.

על כן, בעל צריך ליזהר באשתו, שלא לדבר על נקודות החלשות של אשתו. זה כואבת לה, והיא נפגעת מאד מהזכרת החולשה שלה. הבת זוג בצער לא משום שיא "רגישה", אלא משום שהיא נפגעת מנקודות החולשות שלה כמו כל אדם שנפגע מהזכרת חסרונותיו!

אדם יש לו עשר ילדים בבית, והוא רוצה שקט בבית. אין זה מציאותי לרצות שקט. אבל אם הוא חולה, אז הוא רוצה שקט – ורק אז יכול לידע שיש נקודה החולשה בביתו, שאין מציאות של שקט בבית, אפי' כשהוא חולה. במצב כזה, הוא יכול להיות מודע להחסרונות של ביתו.

בעל רוצה לישן – וצועק על בניו שהוא רוצה לישן, בניו לא ישמע לו. אבל אם אמר לבניו, "אני אוהב אותך – ולכן אני רוצה לישון בזמן, כדי שתהיה לך טוב," אז בניו מרגישים אהבה ורוצים לקיים רצון אביהם. אז כל על בניו השיח שונה

בבני זוג, כשמבקשים דבר זה מזה – צריך להלביש הבקשה עם אהבה. אני מבקש ממך דבר, כדי ליגדל אהבתי אליך. אני נותן לך כסף, כדי ליגדל האהבה בינינו.

האשה מבקשת דבר ממך. למשל, היא מבקשת ממך שקלים לחנות. למה אתה צריך ליתן לה הכסף? משום שנכתב בכתובה שאני מפרנס?! כדי שלא יהיה גט בבית דין ח"ו?! אתה צריך ליתן לה משום שה מגדל האהבה.

ילד מבקש ממך לעזור לו. למה אתה צריך לעזור? רק משום אהבה! כל עניני הבית הם ביטוי האהבה שלך! זהו הסיבה העיקרית של כל עניני הבית, בין לאשתך בין לילדיך – לגדל האהבה שלך כלפיהם.

למה ילדים מקבלים הרבה דברים מאביהם, ואומרים שאביהם עדיין לא אוהבים אותם? זהו משום שהאב לא מבטא ומגלה האהבה שלו בשעת הנתינה. הילד לא מרגיש מה שאב נותן לו – זהו כמו מן היורד משמים, ואינו אוהב אביו משום כך. הוא אוהב אביו רק משום שהוא מרגיש אהבה של אביו, ואם האב אינו מבטא אהבה, הילד לא מרגיש אהבה, ומתלונן שאביו אינו אוהבו.

כל עניני בקשות ועזרה בבית צריך להיות במבט של גילוי אהבה. אם אני מבקש עזרה מאשתי, מה הבקשה שלי? רק שתעשה הדבר? או שע"י עזרה לי תגדל האהבה בינינו? רק אם האשה תרגיש אהבתך אז היא רוצה לעזור לך ולגדל האהבה, אבל אם האשה לא תרגיש שאתה אוהבה ורוצה לגדל האהבה, אפשר שהיא עוזרת לך, אבל היא עוזרת לך רק כדי לקבל שכר ממך.

אני צריך לתת ולעזור אשתי וילדים שלי כדי לגדל אהבה בינינו, וכן אני מבקש ממכם איזה דבר רק כדי לגלות האהבה בינינו – זהו המבט שצריך להיות בהבית. הבית הוא מקום של גילוי אהבה – בכל פרט ופרט, וצריך לעשות כל דבר בבית מתוך גישה זו.