גמרא בבא בתרא עיון - הקדמה

כמה מילים על עסק התורה שכתב הרב בספרים שונים:
"העסק עם החכמה לא יכול להיות רק מכח שהאדם למד את דברי חז"ל... בפנימיות העסק בחכמה, לאחר הכניסה, מכרח שיתגלה אצל האדם רצון עצמי, פנימי, לדעת את הדבר, מחמת שזוהי תשוקת שכלו לדעת... התשוקה, החמדה לדעת, היא הכלי, והשגת החכמה הוא האור שנכנס לתוך הכלי, ואז יש לאדם תענוג ושעשוע." ועוד הוא מוסיף: "כל זמן שהעסק בחכמה אינו מחמת תשוקה עצמית לדעת את החכמה, אין אפשרות שהאדם יבין באמת את הנאמר. אף שנראה לו שהוא קורא את הדברים, מתבונן בהם בשכלו, והדברים נקלטים במוחו – אין זו אלא תפיסה חיצונית בחכמה, תפיסת הפרטיות שבחכמה. ועל ידי זה משיגם מבפנים ומתחבר אליהם. אין הכוונה חס ושלום למנוע מאדם הנמצא בחוץ מלהתעסק בחכמה, אלא שעליו להפיל תחינתו לפני בוראו, בצירוף יגיעתו בחכמה, שיזכה להיכנס לתוך החכמה, שנפשו תשתוקק בעצם לידיעת הדברים, ואז תפיסתו בחכמה תהיה תפיסה של כללות ולא תפיסה של פרטות, וישיג בעזרת השם את הפנימיות הטמונה בדברים."
(מתוך פירוש בילבבי משכן אבנה על דרך ה' לרמח"ל)

"יסוד ההצלחה בכל דבר בחיים הוא לעשותו בשמחה. כשאדם שרוי בעצב א"א להשיג כמעט כלום, לא רק שלבו כמעט אטום לחלוטין (מקום העצבות הוא בלב) אלא אףמוחו אינו צלול דיו, וכן כח הזכרון נחלש מאוד. דברים אלו אמורים בכל תחוםבחיים, אולם במיוחד נוגע הדבר לעסק התוה"ק. מי שלימודו מתוך עצב א"א לולהתעלות בתוה"ק, רק כאשר אדם שש ושמח בדברי תורה, אז התוה"ק נבלעת בדמו, והיא חיותו, ובזה יכול לעלות מדרגות רבות. " (בלבבי משכן אבנה חלק ג')