- להאזנה ארבעת היסודות שורשי התנועות הנפשיות 001 הקדמה עפר צמצום
ארבעת היסודות שורשי התנועות הנפשיות 001 הקדמה עפר צמצום
- 1865 צפיות
- הדפס
- שלח דף במייל
בס"ד מתחילים ללמוד את שורשי המדות, בהגדרה הכוללת שורשם של המדות אלו הם ארבעת היסודות, עפר מים רוח ואש, ומכל יסוד ויסוד, יש מדות המתגלה מאותו יסוד, הדברים היסודיים כמו שמבואר כידוע, בדברי רבי חיים ויטאל בשערי קדושה, מיסוד העפר מתגלה העצבות והעצלות, מיסוד המים מתגלה בקשת התענוג רדיפת התענוג, מיסוד הרוח מתגלה דברים בטלים, סיפור שבח עצמו וכדומה, מיסוד האש מתגלה גאווה וכעס, אלו הם השורשים, וישנם כמובן ענפים.
אבל בהגדרה יסודית עוד יותר, וזה סוגייתינו עכשיו הפנימיות של כל מציאות הבריאה היא אינה אלא תנועה, מציאות של תנועה, כביכול כאשר עלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם, הדבר הראשון שנתחדש זוהי המציאות הנקראת תנועה, התנועה היא שורש כל הבריאה כולה, אסתכל באורייתא וברא עלמא, הקב"ה אסתכל בתורה ומכוחה ועל ידה הוא ברא את העולם, התורה יש בה שבעים פנים לתורה, ונ' שערי בינה נבראו בעולם, זה האותיות נע, נ' שערי בינה, וע' פנים שבתורה, זה אסתכל באורייתא וברא עלמא, ההסתכלות היא שורש התנועה כביכול, והתנועה הזו מורכבת משני החלקים של שבעים פנים לתורה ונ' שערי בינה נבראו בעולם, על ידי כן נבראת הבריאה, כלומר התגלה מציאות שנקראת תנועה, וכל מה שיש כאן בידינו במציאות הנבראים, אינו אלא קומה הנקראת תנועה, בתנועות יש שורש וענפים, תנועה שורשית ותנועות המתפשטות.
ולפי זה להבין ברור, כל מציאות המדות שמתגלות באדם, הם אופנים של תנועות, כיון שנתבאר שהה-ו-י-ה הפנימית של הבריאה אינה אלא מציאות של תנועה, אם כן המדות, מלשון מדידה, אלו הם מדות מדידות של צורות שונות של תנועות, מהויות שונות של תנועות, זה הגדרת המדות, שורשי המדות כמו שהוזכר ביסודות אש רוח מים עפר, מלמעלה למטה, ממטה למעלה, עפר מים רוח ואש, בסדר העולם שלנו, אלו הם צורות ההתגלות של איזה אופנים של תנועות שישנם, ומכל יסוד ויסוד מתגלה צורות של תנועה, זה גופא מתפרט לעוד התפרטויות של צורות של תנועה, מיסוד העפר מתגלה תנועה שורשית, מיסוד המים תנועה שורשית, מיסוד הרוח תנועה שורשית, ומיסוד האש תנועה שורשית, הגדרת הדברים אלו הם המציאויות של עפר מים רוח ואש, כל אחד ואחד מהם יש לו שורשי תנועה ששיכים לו, בשורש הכולל הכל תנועה, על אף שסדר היסודות שיש בידינו עכשיו כמו שהוזכר מלמטה למעלה עפר מים רוח אש, מלמעלה למטה אש רוח מים ועפר, זה סדר היסודות בעולם שלנו, הסדר השורשי והיסודי שמסודר בחז"ל, ישנם כל הסדרים שיכולים להיות, כמו ארבעה אותיות שמצרפים כ"ד אפשרויות, אז גם כן יש את אותו דבר.
אבל הצורה השורשית והיסודית של התנועות, באיזה צורה היא מסודרת בדברי רבותינו במפורש, חז"ל במשנה, רוח מים אש ועפר, כלומר בסדר השתלשלות היסודות מה הגדרתם, רוח היא שורש כל התנועות כולם, ולכן היא היסוד הראשון המתגלה, כלומר כיון שנתבאר שמציאות הבריאה אינה אלא תנועה, וכל יסוד ויסוד מה שמתגלה ממנו הוא תפיסות של תנועה, אם כן היסוד הראשון שמתגלה לפיכך מהו? יסוד הרוח, כי מהותו היא תנועה, זה רוח, 5:21,.., מתגלה אחרי זה בהתפרטות רוח במים, רוח באש רוח בעפר, וכל אחד כמובן, מהויות של תנועה שונות, אבל כיון שיסוד הכל אינו אלא תנועה, לכן היסוד הראשון המתגלה הוא רוח, שורש התנועה כולה.
לפי זה עכשיו להבין ברור, התנועה המתגלה השורשית, היא ביסוד הרוח של עצם נקודת התנועה, ולכל יסוד ויסוד יש את האיכויות, את המהות של התנועה, מהות של תנועה של עפר, מהות של תנועה של מים, ומהות של תנועה של רוח, ומהות של תנועה של אש, יתר על כן מבואר בדברי רבותינו בסדר היסודות, הזכרנו, רוח מים אש עפר, אבל בדקות יותר מתבאר בדברי חז"ל, רוח, רוח מרוח, מים מרוח, אש ממים, ולאחר מכן עפר, אבל עוד פעם נחזור על התוספת שמתבארת בדברי חז"ל, כפשוטו מה היה צריך להיות, רוח מים אש עפר, חז"ל מלמדים אותנו הגדרה דקה יותר, רוח, רוח מרוח, ומזה מים מרוח, אש ממים, ולאחר מכן עפר, עומקה ההגדרה, יש את עצם כח התנועה הכוללת שנקראת רוח, ויש את רוח כאחד מארבעת היסודות, אבל הרוח הראשונה מה מהותה, היא לא אחת מארבעת היסודות, הרוח הראשונה מה מהותה? עצם התפיסה הנקראת תנועה, זה נקרא רוח, ומשם מתגלה ארבע מהויות של תנועות, זה נקרא רוח מרוח, מים מרוח, אש ממים, ולמטה מכך עפר, לשלג אמר הוי ארץ, אם כן למדנו שיש את עצם מציאות התנועה, ויש ארבע איכויות של תנועה, עצם התנועה היא נקראת רוח ראשונה, ארבעה איכויות של תנועה, רוח מים אש עפר, בסדר ההשתלשלות, ובעולם שלנו, מלמעלה למטה אש רוח מים עפר.
שלמדנו אם כן את הדברים את עכשיו בס"ד ממוצא דברים הבנו, שיש את עצם שורש התנועה בבריאה, התנועה השורשית היא ע' פנים ונ' שערי בינה, לפי הסדר המתהפך נ' וע', נ' שערי בינה נבראו בעולם, וע' פנים שבתורה, זה שורשי התנועה ששינם בבריאה, אנחנו עכשיו נעסוק,
הרב יכול לחזור על זה עוד פעם.
שורשי התנועה בהשתלשלותם, יש את עצם כח הראשית שהוא עצם התנועה הוא נקרא רוח, ממנו משתלשלים ארבעה סוגים של תנועות, רוח מרוח, מים מרוח, אש ממים, ולאחר מכן מציאות עפר, אם כן יש את עצם התנועה הראשונה, היא תנועה של תורה, נ' שערי בינה הרי נבראו בעולם, ועד פנים לתורה, כמו שנתבאר, זה הנע, נ' ע', וממנו משתלשלים ומתגלים אופני כל התנועות כולם, עצם התנועה השורשית היא למעלה מהבריאה, היא האסתכל באורייתא וברא עלמא, בברא עלמא עצמו, ישנם את ארבעת הסוגים של תנועה.
אפשר כמובן להתחיל לפי סדר שמנו חז"ל בסדר ההשתלשלות, רוח מים אש עפר, אנחנו מתחילים לפי הסדר של העולם שלנו, בעולם שלנו מלמטה למעלה, עפר מים רוח ואש, ולכן אנחנו מתחילים בס"ד ממטה למעלה, מיסוד העפר, אבל נחזור עוד פעם ונאמר, התנועה הראשונה היא תנועת היסוד, היא נקראת רוח הכוללת, ובתוכה היא חובקת את עצם המציאות שנקראת תנועה, ובוודאי שבדקות גנוז בקרבה כל אופני התנועות שיכולים להיות, אבל כשאנחנו מדברים על רוח על דרך כלל, לא מדברים של הרוח היסודית שהיא שורש התנועה של כל ארבעת היסודות, אלא מדברים על רוח כאחד מארבעה היסודות שמתגלה בו תנועה מיסוד הרוח.
בס"ד אם כן מתחילים את הסוגיא, לאחר שהקדמנו את ההקדמה הכוללת, אנחנו מתחילים את הסוגיא, אבל לפני כן, הקדמה שניה, וענינה, כמו שאמרנו אנחנו נתחיל מעפר לאחר מכן מים, לאחר מכן רוח, לאחר מכן אש בס"ד, אבל הצורה של הדברים תהיה, הזכרנו, אנחנו מקדימים את זה בהתחלה באופן בהיר, שכל יסוד ויסוד יש לו מהות יסודית של תנועה, ויש לו את התנועות המתפרטות מאותו יסוד, ולכן שנתחיל מכל יסוד ויסוד, ההתחלה תהיה הבהירות של אותה תנועה, ולאחר מכן הענפים של אותה תנועה, ולפי זה עכשיו להבין יסוד מוסד שהוא הבית אב להבנת כל הסוגיא, כל תנועה ותנועה שתתגלה בכל אחד מהיסודות, היא תנועה שתגנוז בקרבה כמה וכמה מדות, במדות לדוגמא בעלמא, אנחנו מדגישים דוגמא בעלמא, יסוד העפר, יש לו עצבות ויש לו עצלות, במדות הם מדות נפרדות, עצבות ועצלות, בבית אב של התנועה השורשית זה יהיה תנועה אחת שמתפרטת לשני תנועות, אבל בתנועה תהיה תנועה אחת, וזה החלוקה העמוקה לארבעה יסודות, חלוקה כלומר שנחלק למהויות של תנועות, אז בראשית הדבר נעמיד את התנועה המרכזית השורשית של כל יסוד בס"ד, ולאחר מכן את התנועות המשתנות, את התנועות המתפרטות, בכל תנועה הוא מתחלק לעוד חלקים ולעוד חלקים של עוד ועוד תנועות.
נקודה נוספת, הבריאה הרי בנויה בסוד דבר והיפוכו, כל מה שברא הקב"ה בעולמו, זכר ונקבה בראם, דבר והיפוכו, ולפיכך כל תנועה שקיימת בבריאה, יש בה תנועה שצורת התנועה מהי? דבר והיפוכו, לכל יסוד יש את היסוד העצמי שהוא היפוכו, ולעולם כל היסודות הם הפך של כל יסוד, בלשון ברורה ופשוטה, יש שני זוגות של היסודות, רוח ועפר, זה היסודות שמהם נברא האדם, עולם הזה כמו שאומר הגר"א וייצר את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו רוח, צירוף של רוח ועפר, השמש בנויים כמו שאומרת הגמרא בחגיגה כמו שמחדד הגר"א מאש ומים, אלו הם שני יסודות, מצד כך, אש ומים נקראים שתי צרות הן זו לזו, איפה הם שתי צרות? כאן בעולם שלנו הם שני צרות, בשמים הם לא צרות, אש ומים בבת אחת, בעולם שלנו הרוח והעפר מפליא לעשות, מתגלה הפלא שמחבר את אותם צרות, בדקות יותר, העפר הוא לא רק הרוח סותר אותו, אלא גם המים סותרים אותו, וגם האש סותרת אותו, רק כל אחד סותר אותו באיכויות אחרות, ולפי זה ההגדרה היא לעניננו דידן, שנעמיד את היסוד, את מהות התנועה הנמצאת ביסוד, אז כמובן שההפך השורשי של הדבר הוא היפוכו, בדוגמא הפך העפר רוח, הפך הרוח עפר, הפך המים אש, הפך המים אש, אבל בדקות יותר, הפך העפר מהו? העפר השורשי שלו הוא רוח, ההפך הדק יותר שלו הוא מים ואש, ולכן שנעמיד את נקודת היסוד של התנועה שמתגלה בכל יסוד ויסוד, צריך להעמיד את השורש ההיפוך שלו, בדוגמת העפר רוח, ואת הדקויות של ההיפוך שהם מים ואש, הדברים נאמרו בס"ד בהתחלה כג' הקדמות שהוזכרו, עכשיו נתחיל את שורשי הסוגיא, וכמובן כיכול שנכנס יותר, גם ההגדרות הראשוניות יובנו יותר ויותר בס"ד.
אנחנו פותחים כמו שהוזכר בס"ד מיסוד העפר, התנועה השורשית של יסוד העפר מהי? צמצום, והיפוכה התפשטות – התרחבות, בהגדרה הכוללת העפר צמצום, הרוח התפשטות, אבל אליבא דאמת כמו שחודד, יהיה גם הפך של העפר, התרחבות שבמים, כדוגמת התאווה המתרחבת, הפך של צמצום שבעפר יתגלה באש, ההתרחבות, האש מתפשטת ומתרחבת, אבל ההגדרה היסודית, עוד פעם בבהירותה, הפך העפר רוח, העפר המהות של התנועה שלו מהי? תנועת צמצום, ויתר על כן היפוכו התרחבות, היפוך ברוח היפוך יסודי, היפוך במים והיפוך באש, היפוך משני, וכן על זה הדרך יהיה בשאר ההתפרטויות, לאחר שהובן אם כן שיסוד העפר מהותו ושורשו היא תנועה של צמצום, בדקות הצמצום מתחלק לשני חלקים, יש צמצום שהוא העמדת גבול, והכח של התנועה היא לעמוד בפרץ שלא תהיה התרחבות, ויש תנועה של צמצום בבחינת מצטמק, יש מצטמק וטוב לו, יש מצטמק ורע לו, בדיני שבת, אבל התנועה היא תנועה של התכווצות, התקמצות, מלשון קמץ, צמצום שבדבר, זה שני תנועות שמונחים בצמצום.
אנחנו פותחים עכשיו, לאחר שהוגדר שיסוד התנועה המתגלה בעפר הוא צמצום, איזה מדות מתגלים מתוך התכונה הנקראת צמצום, הרבה מאד מדות, בדקות כל המדות כולם, כי אלו הם שורשי התנועות צמצום והתרחבות, התפשטות והסתלקות, אבל ניתן בס"ד, לפחות נתחיל לפי העת והזמן, למעלה מעשרים דוגמאות של יסוד העפר שהצמצום מתגלה בו, ולפי זה הצד ההפכי שלו, כי כל דבר ניכר מהיפוכו, לא נכנס לכל רוחב הדקות כרגע מה ההיפוך באיזה יסוד, אולי חלק כן, אבל לכנס לכל הדקויות של הסוגיא זה יהיה מורכב מידי, אבל חוזרים ומגדישים עוד פעם, התנועה היסודית של יסוד העפר מהותה צמצום, הצמצום נחלק לב' חלקים, חלק אחד היה העמדת גבול, והתנועה היא למנוע את מציאות ההתרחבות, התנועה השורשית שמתגלה ביסוד העפר החלק השני, הוא ההצטמצמות, מצטמק קימוץ, עכשיו נתחיל למנות את המדות המתגלות מתוך שורש תפיסת התנועה הנקראת צמצום, כמובן שלפי זה נסדר להלן בעזרת ה', את צורת העבודה והאבחנה לכל נפש ונפש, היא לא נבחנת רק על גבי מציאות של מדות, אלא בעומק היא נבחנת על גבי מציאות של תנועות, וההבנה צריכה להיות הם מצד החיצוניות הנקראת מדות, והן מצד שורשיהם הפנימיים שנקרא תנועות, הבנה שלמה של נפש, באיזה אופן היא בנויה? הבנה הפנימית ששורשה תנועה, והתפשטותה והלבשתה שהיא תפיסה שנקראת מדו בד, הלבשה של המדות.
אם כן שורש מהות התנועה המתגלה ביסוד העפר כח הצמצום.
מדה ראשונה, המדות השורשיות של יסוד העפר, עצבות ועצלות, מדה ראשונה אם כן עצבות, מה ענינה של עצבות, כאשר האדם עצוב, והוא לא מתפשט בבחינת ישב בדד וידום, הוא יושב כמציאות לעצמו, ויתר כל כן עצב הגדרתו מהו? הוא מצטמצם, אנחנו חוזרים כסדר על דברי הגמרא, יש אמה שוחקת ואמה עצבה, אמה שוחקת זה אמה מתרחבת, בגדרי דין של מדות, כן, למדוד מדות, מדגישים, אמה שוחקת מתרחבת, אמה עצבה, היא אמה מצומצמת, ובדקות יותר כמו שהוזכר יש גם מצטמק ורע לו, אבל מה שורש התנועה של המדה הנקראת לפי זה עצבות, מה הגדרתה? צמצום, העמדת הגבולות בנפש, אמה עצבה, ולפי זה ההפך, דבר והיפוכו, מה ההפך של עצבות? שמחה, זה מה שנקרא אמה שוחקת, אחד מלשונות השמחה מהו? שחוק, התפשטות התרחבות, הפך העצבות שהיא העמדת הגבולות שמתגלה כמדה של עצבות, חוזרים ומדגישים, כתנועה מהי? צמצום, כמדה מהי? היא עצבות, בכל מדה ומדה צריך לראות את שורש התנועה שלה, ולפי זה להבין את מהות המדה, ועל ידי כן מחברים ומצרפים את המדות לבת אב אחד שהוא תנועה, פנימיות וחיצוניות.
המדה השניה כמו שהוזכר היא מדת העצלות, מה עיקר הדקות של ההגדרה של העצלות, זה מניעה מלפעול, זה מניעה מהתרחבות מהתפשטות, הזכרנו יש בצמצום את עצם העמדת הגבול, מה התנועה בעצם העמדת הגבול? כח המונע מהתרחבות, המדה הנקראת עצלות, מה עומק ההגדרה שלה? מניעה מפעולה, הרי מה ענינו של עצל? הפך המציאות היא יצא האדם לפועלו ולעבודותו עדי ערב, פעולה שהאדם פועל, העצל יושב ואינו עושה, כמו שצייר אותו שלמה המלך, והגדרת העצל מהו? כח המונע הוא תנועה המונעת את ההתרחבות, זה עומק ההגדרה ששורש המדה הנקראת עצלות מיסוד העפר, מה שורש התנועה שלה? צמצום כמו שהוזכר, והיפוכו כמובן מדת הזריזות, זהירות מביאה לידי זריזות, זהו כח ההפך של העצלות, היא מציאות של זריזות.
המדה הנוספת שמתגלה מכח יסוד העפר היא הנקראת בלשון רבותינו כידוע כילי קמצן, אז כמו שהזכרנו קודם, כל קמצן זה מאותו שורש של הנקודים, הניקוד הראשון נקרא קמץ קומץ, מצוות קמיצה, וכן על זה הדרך, הדבר מתקמץ, קומצים אותו, השורש של התפיסה הנקראת קומץ מה ענינה? צמצום, ואיזה חלק בצמצום? מצטמק, זה התפיסה הנקראת לקמוץ דבר, לקמוץ דבר כלומר, בלשון אחרת לצמצם אותו, זה המציאות של קמיצה, שזה מתגלה בתכונת נפש, האדם הופך להיות כילי קמצן, כילי נקרא כילי מלשון כל לי, הכל שייך לי, ולכן הוא נעשה קמצן מלפשוט ידו ולתת לזולתו, היפך המדה הנקראת כילי קמצן, וותרנות ופזרנות, כמובן שיש כאן שני הגדרות בדקות, אבל בהגדרה כוללת איוב וותרן בממונו היה, ויש את הפזרנות, פזר נתן לאביונים, ההפך התכונה של ההצטמצמות בנפש של כילי וקמצן, עומד המדה הנקראת פזרנות וותרנות.
המדה הנוספת היא המדה הנקראת שתיקה, ובהרחבה יותר התבודדות, ונחדד, שתיקה הכח המצרף בין בני אדם, מה עיקר הכח המצרף בין בני אדם? הוא כח הדיבור, על שם כן האדם נקרא מדבר, מכח כח הוא מצטרף, והמנהיג המנהיג את בני עמו, איך הוא נקרא, דבר אחד לדור, הוא מצרפם, על פיך ישק כל עמי, וכן על זה הדרך, מה היא השתיקה במעמקי הנפש? היא תנועה של צמצום, האופן הברור שבדבר, תולה ארץ על בלימה כמו שדורשת הגמרא על מי העולם עומד, על מי שבולם פיו בשעת מריבה, אז מהו השתיקה הזו, היפך ההתפרצות התנועה לחוץ, מעין העצלות, האדם שותק, כמובן יכול להיות עצבות דתיקון עצלות דתיקון קמצנות דתיקון שתיקה דתיקון, אנחנו לא נכנסים עכשיו מצד מדות טובות או רעות, אנחנו מדברים עכשיו מצד שורשי התנועה בנפש, ואם כן חוזרים עוד פעם בפרטות שתיקה והתבודדות, כאשר האדם שותק אז יש מה שהיא שתיקה בעלמא, אבל אם השתיקה היא שתיקה פנימית עוד יותר, מה היא עושה? היא מבדלת אותו מבני אדם, יש התבודדות מעשית שהאדם נמצא במקום לבדו, ולא נמצא עם רעהו, ויש שהאדם נמצא עם בני אדם, אבל הוא מבודד מהם, הוא חי בעולם המחשבה, הוא עמוק יותר, והוא לא משלשל את הדברים לעולם הדיבור, ובזה הוא נבדל מזולתו, אין לו התפשטות התרחבות לזולתו, אלא באיזה אופן, הוא עומד כמציאות לעצמו, היא הנקראת שתיקה, היא הנקראת התבודדות, במעמקי הדבר כביכול בורא עולם קודם שדבר וברא את העולם מה הוא היה? היה הוא אחד ושמו אחד, שעלה ברצונו לברוא את העולם, עשרה מאמרות עשרת הדברות, זה יוצר עוד מציאויות, נמצא שהשתיקה היא שורש ההתבודדות, והדיבור הוא שורש ההצטרפות, בשעה שהאדם מדבר מה מתגלה? נפשי יצאה בדברו עצמו, היא מתפשטת היא מתרחבת היא יוצאת למציאות של חוץ, וכהגדרה כוללת זה נקרא צירוף לזולתו, ואם כן העמדת האדם כמציאות לעצמו הוא צמצום, לא טוב היות האדם לבדו, אם הוא עומד לבדו מהו? צמצום, אעשה לו עזר כנגדו ועל ידי כן נעשה מציאות של הרחבה, יתר על כן פרו ורבו, זה כבר הרחבה יתרה, זה הדבר והיפוכו שמתגלה, ואם כן כח המציאות של ההתבודדות, שעיקרה מתגלה בפועל באופן של שתיקה, יש בה את השורש המתגלה בה של מדת תנועת הצמצום כמו שהוזכר.
כח נוסף המדה הנקראת ביטול, יש באדם תנועה, שורש הביטול איפה הוא מתגלה, מדגישים עכשיו בהדגשת עמוק, שורש הביטול לאיפה הוא מתגלה? על עצם כח המתנועע בנפשו של האדם, יש בו תנועה להתפשט להתרחב, וכאשר יש את המדה הנקראת בנפש כח הביטול, על מה חל הביטול, הוא יכול לחול גם בענפים כמובן, אבל היכן חל הביטול השורשי במעמקי הנפש, הוא חל על עצם התפיסה הנקראת תנועה, היא השורש ועליה חל מציאות הביטול, כשהיא מתגלה כמדה, אנחנו מחדדים את ההגדרה, איפה היא מתגלה למשל כמדה? זה המדה הנקראת מדת הסבלנות, מהי סבלנות, מה שאינו סבלן מה הוא עושה? מתרחב מתפרץ החוצה, מה שהוא סבלן? זה בעצם באמת עצלות דתיקון גמורה, זה מדת הסבלנות, הוא מצמצם את עצמו, הוא לא מתרחב אלא המתן לי זער, הוא ממתין, יש בו סבלנות, ומה העומק הפנימי של מדת הסבלנות, היא ביטול של כל התנועה בנפש, כח התנועה שבנפש דורש שהיה הדבר באופן של תנועה בקצב הראוי, מה הסבלנות? הוא מוכן גם לקבל דברים שהתנועה שלהם מועטת או שהם אינם מתנועעים, כלל או כמעט כלל, בלי לכנס עכשיו לדקות, אז מה עומק מדת הסבלנות, היא ביטול של עומק התנועה בנפש, חלקית או שלם, אבל ביטול של כח התנועה בנפש, זו המדה הנקראת סבלנות, זה הכח של הצמצום, צמצום התנועה, והיפוכו? בקלקול ממש זה יכול להיות התפרצות, אבל הפך ההגדרה של ביטול מהו יש, ישות, כלומר יש, האדם הוא יותר יש, כיכול שהוא יש יותר מהו? הוא בר תנועה גדול יותר, כי זה היש שבנברא, כפי שנתחדד מהות הנברא הויתו היא תנועה, והיש שבנברא היא ההרחבה של מציאות התנועה כמו שהוזכר.
מדה הנוספת שמתגלה באדם היא הנקראת מנוחה, בסדר הזמנים זה מדרגת שבת קודש, מנוחה מה ההגדרה שלה היא? כח הצמצום בנפשו של האדם, הוא נח, יש מציאות של מי שהוא עצל, ויש מציאות של מי שהוא נח, כמובן שהם קרובים להדדי, אבל מה הם? חלוקים מהדדי, כי מה ההפך של עצל? זריז, מה ההפך של נח? פועל, אם כן התנועה הזאת הנקראת מנוחה מה הגדרתה היא? תנועה של מנוחה, בהגדרה הכוללת כמו שהוזכר קודם לכן, זה מניעה של ההתרחבות יתר על כן, בדקות יותר, מזכירים את זה ממש בדקות, דוגמא של שבת קודש שהוזכר, גם אדם שנמצא ברשות הרבים, על יצא איש ממקומו ביום השבת, אבל יש לו דין שהוא יכול להתנועע, ארבע אמות קונות לו, הוא יכול להתנועע שם, כלומר זו תנועה של מקום המנוחה, בלי לכנס לעומק ההגדרה, הגדרנו את זה בכללות, ואם כן המציאות של מנוחה? זה פעולה, ושורש המנוחה מהי? כח הצמצום בנפשו של האדם.
כח נוסף שמתגלה מכח המדה שנקראת צמצום זה כח הגבול שנמצא בעפר, העפר הם בבחינת חול גבול שמת לים לבל יעבר, הן הן גבולות עולם, באיזה יסוד הוא שורש הגבול הוא המדה הנקראת עפר, כשזה מתגלה בנפשו של האדם? זה מתגלה שהאדם זהיר, מכח מה הוא זהיר? זהיר מלחרוג מהגבולות, איפה עומק הזהירות שמתגלה באדם? הוא מכיר את הגבולות והוא נזהר מלעבור את אותם גבולות, אבל על מה בנוי התנועה של הזהירות? על הכרת הגבולות, שזה זהירות דקלקול זה ספיקות, שזה כבר עמלק, אבל כלומר להבנתו אלה הם הגבולות כמו שהוא מכיר, אבל מה הגדרת הזהירות הגמורה? האדם ברור לו מציאות הגבולות והוא נזהר לא לעבור את הגבולות, זה כח הצמצום שמעמיד גבולות בנפש, וזה מתגלה יתר על כן בפועל בנפש באיזה כח של איזה מדה? כח של דיוק כח של דקדוק, שבעומק זה היי נוח, אדם שמדייק, אדם שמדקדק על דברים, מאיפה נובע הדיוק מאיפה נובע הדקדוק? מיסוד העפר, זה הרי עצבות מלשון עיצוב, הוא מעמיד את הדברים בדיוקם, מה שאין כן ההפך שבדבר מהו? התרחבות, הפך המציאות של דיוק דקדוק התרחבות, במאמר המסוגר ישנם בני אדם שיש להם קושי ללמוד דקדוק, מאיפה הקושי שלהם ללמוד דקדוק, כי תנועת הנפש שלהם היא מתרחבת, ולכן קשה להם להעמיד דבר בגבולותיו, ולכן קשה להם במח השכלי האנושי שלהם לתפוס דקדוק, מאיפה זה נובע? זה נובע מכח כך שכח הגבולות שבהם הוא לא יציב, יש נשמות גבוהות שזה נובע מאור א"ס שמאיר בנפש ועל ידי כן הוא שובר גבולות, אבל שזה מתגלה מהצד התחתון שבדבר, זה יסוד עפר חלש, חסר את מציאות הצמצום.
עד השתא העמדנו ח' הגדרות, הסוגיא עוד רחבה יותר, אבל זמננו לעת עתה, צריך לעמוד בגבולות ובדיוק הזמן, על אף שלא זכינו בהתחלה, אבל בכל אופן נחזור ונסכם רק את הדברים, יש את שורש הבריאה שכל הוייתו היא תנועה, יש את שורש התנועה הכוללת היא הנקראת רוח הכולל, יש ארבעה יסודות שכל אחד מתגלה בהם מהות של תנועה מהות דרוח מהות דמים מהות דאש ומהות דעפר, פתחנו ביסוד הראשון כמובן שהוא היסוד הראשון מלמטה למעלה, הגדרנו שמהות יסוד העפר מה התנועה המתגלה בו? צמצום, צמצום של הגבלה ואי התפשטות או צמצום של מצטמק, הזכרנו ח' מדות בכללות, כמובן שהם עצמם מתפרטים גם כן, ששורש הויתם מהו? צמצום בנפשו של האדם, הם והיפוכם, שדבר והיפוכו מלמד על הכל, אבל הצד השווה שבנפש הוא שיש כאן ח' תנועות ששורשם תנועה אחת, רק נאמר ובעזרת ה' נחזור על זה גם בפעם הבאה, כי מסתבר שזה יהיה אחד מהשאלות מיד, אין הכרח שאדם שיש לו כח צמצום בנפש יתגלה אצלו כל העשרות האלה בבת אחת, יכול להיות שהוא מצומצם לדבר אחד, והוא פחות מצומצם לדבר אחר, אבל לאט לאט הנפש צריכה להכיר, שיסוד הכח שמתגלה בו הוא צמצום, רק הוא מתגלה יותר בפרט אחד ולא מתגלה בפרט אחר, מסיבות האיזונים הכללים והאחרים שבנפש, אבל לאט לאט אדם שרואה מביט על כוחות נפשו, לוקח את כל העשרות דוגמאות שיובאו בעזרת ה', והוא מזהה שכח הצמצום מתגלה בחלק ניכר מהם, או שהוא מתגלה בחלק, אבל באופן מאד מאד חזק, הוא מזהה את היחסיות של כח שורש התנועה שבעפר שבנפש, ולא רק את בהתלבשות שבמדות, אפשר להגיע מהשורש לענף, מהענף לשורש, אבל צריך לחבר גם את השורש שהוא מהות התנועה, וגם את הענפים שהם המדות בפועל.
שאלות תשובות
אין דבר והיפוכו מיסוד העפר עצמו, למשל הוצאה מהכח לפועל שזה כח השמחה, וזה ההפך של העצבות וזה נובע מיסוד העפר?
נגדיר זה מוגדר משני חלקים מה ששאלתם, כהגדרה יסודית וודאי שכל דבר מורכב מדבר והיפוכו, זכר ונקבה בראם, אז בתוך העפר גם כן יש דבר והיפוכו, בכל דבר יש לו את היפוכו מיניה וביה, יש לו את ההיפוך שלו ממה שנמצא חוצה לה, זה הגדרה אחת, והגדרה יותר דקה, יסוד העפר הרי שונה משאר יסודות, ששאר יסודות הם יסודות פעילים גמורים, שאין כן יסוד העפר הוא מצמוצם, מה שמתגלה באופן של הוצאה מהכח לפועל, זה כששאר המדות יצטרפו איתו, אז הוא יוציא אותם מהכח לפועל, אש רוח מים שמתגלים בעפר, הוא מוציא אותם מהכח לפועל, הוא לא מוציא את עצמו שלו, אז מצד כך זה לא ממש היפוך חוצה לו, אבל זה גם לא ממש היפוך בתוכו, לכן הדקות של המקרה של העפר, הדקות שמתגלה בהוצאה מהכח לפועל, כמו שהאריך בהגהת מהרי"ץ בתחילת הנפש החיים, זה הוצאה של האש רוח מים לפועל מכח העפר, ולכן זה אמצע בין תוכו לחוצה לו, כי הוא מוציא את האחרים מהכח לפועל, אבל הוא המוציא.
הרב אומר שיש רוח יסודית ויש ארבע יסודות, זה לא אותה רוח מהארבע יסודות?
רוח שורשית שהיא עצם כח התנועה, ורוח כאחד מארבע יסודות, שכל יסוד יש לו מהות של תנועה פרטית, ומצד כך גם רוח יש לה מהות של תנועה פרטית, אבל היא יסודית 33:57.. זה הרוח העליונה וזה הרוח התחתונה.
איך אפשר להגדיר צמצום כתנועה, בעצם העפר הוא חוסר תנועה, רק בזמן שיש משהו שצריך לצמצם אותו, אז יש לו תנועה?
שאלה נכונה מאד, וההגדרה הרי בלשון חז"ל, האם אפשר לצמצם או אפשר לצמצם, בידי שמים נידון אחד, בידי אדם נידון שני, אבל ביחסיות הברורה שבידי אדם אי אפשר לצמצם, אז הגדרת הדבר שכל צמצום זה תנועה בתוך הצמצום עצמו, כי אם היה אפשר לצמצם בדיוק, זה באמת היה מנוחה גמורה, אבל אי אפשר לצמצם, אז כל פעם שהוא מנסה לצמצם דבר, הוא כל הזמן מתנועע, בדקות זה הספק הדק שאין עליו הכרע של קליפת עמלק, הסוף 34:40.. של הספק, בהגדרה האי אפשר לצמצם, וזה עומק ההגדרה של הצמצום, העומק הנורא זה אור א"ס שמאיר בתוך הצמצום כי אי אפשר לצמצם.
הצמצום הוא תמיד שלילי?
אין דבר שלילי בעצם, השאלה למה הוא יופנה, יכול להיות התפשטות דקלקול כמו אהבת נרדפת, יכול להיות צמצום דקדושה של קיום הדין, דוגמאות בעלמא, כל אחד יכול להיות לשני הצדדים, כלן הדגשנו שאנחנו לא מתייחסים עכשיו למדות שליליות או למדת חיוביות, אנחנו מתייחסים לעצם שורש התנועה שהוא מגלה מדות, לאיפה המדה הזו תפנה, כל אחד ואחד לפי ענינו.
הדוגמאות שנתת זה היה בדרך כלל צמצום שלילי?
נקטנו גם דוגמאות כמו שאמרת על דרך כלל, הזכרנו למשל שתיקה, בולם פיו בשעת מריבה שזה שתיקה דתיקון, התבודדות זה יכול להיות דתיקון יכול להיות דקלקול, ביטול וסבלנות שוהזכר, הוזכר כשורשי תנועות לא מצד חיוב ושלילי בדווקא, יכלנו גם לסדר את זה כחיוב ושלילי, רק להדיא אנחנו רוצים ללמוד את שורשי תפיסת התנועה, ולא מצד המדות כחיובי ושלילי, אחרי זה בענפים יהיה צריך לעשות את הסדר כל פרט האם הוא חיובי או שלילי.
שהרב אמר מהרוח שממנו משתלשל שאר היסודות, איך רואים את זה בשורש העליון?
זה סוגיא שצריך ללמוד אותה לעצמה, זה שאלה נכונה, אבל צריך להבין את שורשי התפיסות בצורת ההשתלשלות.
בשורש שעלה ברצונו זה לא נקודה שהיא קודמת לרוח?
איך עלה, כשעלה, איך עלה, אז אמרת בעצמך שיש תנועה.
הרוח זה שייך לרוח שבאדם?
מבואר להדיא בדברי רבותינו, אבל רק עוד פעם, כמו כל דבר שישנה ארבע והשורש החמישי הנעלם, אז השורש החמישי היא הרוח הראשונה הנעלמת, ארבעת היסודות מגבילים לנפש רוח נשמה וחיה, היחידה העליונה היא הרוח שלמעלה מהמדות, כמו כל יחידה שהוא למעלה מכל הקומה שלה, הגר"א בתחילת הגדה של פסח הקביל את כל הדברים אחד לשני.
הרב דבר משהו על הרחבה לגבי דקדוק שאדם שיש לו הרחבה קשה לו בדקדוק?
אדם שתנועת נפשו היא הרחבה אז יש לו קושי פעמים ללמוד את מציאות הדקדוק כי כל דקדוק היא העמדת הגבולות באופן המדויק שבדבר, זה גופא עומד אצלו כנקודת קושי.
הרי הזכיר בהתבודדות השתיקה, שזה הצמצום, ואז הדיבור זה הכח המצרף, אז אפשר 37:30.. שבהתחלה הקב"ה היה אחד ואז בעשרה מאמרות נברא כח הצירוף, יש את הצמצום שהקב"ה צמצם והוא ברא קו, זה היה אחרי המאמרות?
לפני, שורש המאמרות.
38:06..
אנחנו נמצאים עכשיו בשורשי הסוגיא של הבנת הכוחות להוליד מזה מיד כאשר תקום מן הספר תראה מה אפשר לעשות למעשה, זה כמו שאדם לומד תחילת סוגיא והוא שואל אז מה ההלכה לדינא, יש איזה שהוא רוחב מסוים בשביל להגיע לנקודה המעשית שאתם שואלים, איך להגיע לנקודת המעשה, קודם האדם צריך לזהות האם הצמצום הזה הוא פרטי בנקודה הזו בנפש, האם זה כלל נקודת נפשו, של כח הצמצום, באיזה עוד אופנים זה מתגלה, מה אופן הראשון ומה האופן השני ומה האופן השלישי, ולפי זה יצטרכו לבנות סדר עבודה, אבל צריכים לזהות ראשית כל את שורשי התנועות בנפש, ואת היחסיות שלהם כל דבר ליחסיות שונה, ואז יש תמונה בהירה, ולפי זה מגיע העצה המעשית, אבל היא עוד הרבה רחוקה מהשלב שבו אנחנו נמצאים עכשיו, אנחנו נמצאים בפתיחת ההבנות השורשיות של הדברים.
38:50.. כח הדיבור כח המצרף אז הנקודה שלנו ... לחיות בעולם של חיבור?
של שניהם, דבר והיפוכו.
.. זה עלמא דפירודא.
זה לא עלמא דפירודא כפשוטו, ראשית כל יש גם עבודה לחיות בפירוד בסוד שורש הרע לתקן, אבל מצד השורש הפנימי יותר, זה נקרא יחידה שבנפש, זה לא עלמא דפירודא, זה הדבקות במקום הכי עמוק, מעין הקב"ה שהוא יחיד, העלמא דפירודא אם הוא למטה הוא פירודא, היחיד התחתון הוא פירוד, היחיד העליון הוא שלימות הכל.
לגבי מה שהכהן הגדול שעטנז שזה גם פשתן וגם צמר, הפשתן מתפשט הצמר מצטמרר, אז לפי מה שהרב הסביר, פשתן גם מתפשט וגם יש לו הכח הנגדי שמתנגד עליו, עד כמה שהבנתי, ויש צמר שמתכנס ומתפשט, אז כלומר הכח של ההתפשטות של הצמר הוא יותר נמוך מהכח של הצמרות, אז בעצם כמה כוחות יש שעובדים במגביל, כדי למנוע או להילחם, פה בארץ בעולם העשיה יש כביכול יש את ההתנגדויות האלה, אבל למעלה בעולם העליון שורשם אחד, אז איך מסתכלים על השעטנז הזה פה בצורה של כוחות?
כהגדרה הכוללת יש את המקרה שהזכרתם, אז פשתן מלשון פישון מלשון הרחבה, והצמר אותיות צר בקרבו, זה מקום של צמצום, אבל כל דבר יש בא את היפוכו מיניה וביה, אז גם בפשתן חייב להיות נקודת הצמצום שבפשתן, ובצמר שהוא צר חייב להיות מציאות של התרחבות גם כן, לכל אחד מאד יש דבר והיפוכו, בדוגמא הפשוטה, זכר ונקבה שנישאם, אז יש את הזכר ויש את הנקבה, ויש את הנקבה שבזכר ואת הזכר שבנקבה, זה נקרא ארבעה, כל פעם שיש חיבור של שנים בעומק, זה חיבור של ארבעה, זה לא חיבור של שנים, כי בכל אחד מהם יש את שניהם, וכל אחד מתחבר עם ההיפוך שלו בצד השני של ההיפוך שלו, ושם נעשה נקודת ההשלמה, אז הזכר שבזכר מתחבר עם הנקבה, אז הנקבה שלו מתחבר עם הזכר ההפוך, כל אחד מתהפך ושם נעשה אופן שלם של אחדות, זה עומק צורת האחדות, כי אם היה זכר ונקבה כפשוטו, אז איך זכר יכול להתחבר עם נקבה, אז חייב להיות שיש בהם דומה ויש בהם שונה, והדומה יוצר את נקודת החיבור, ואז גם השונה יכול להתחבר דרכו.
שים לב: הגרסאות נערכו באופן מלא נמצאות רק בספרי המודפס