אלול 024 אמונה בכח ההתחדשות שורש לתשובה תשעו

יש אשה בתולה, ויש קרקע בתולה, ענינה של בתולה זה הוא דבר חדש.

דהנה מצד הסדר הפשוט כאשר האדם מתבונן בבריאה, הרי הבריאה נמצאת אלפי שנים, ואם יתבונן האדם על החיים שלו עצמו גם הוא נמצא כאן בעולם כך וכך שנים, זה הסדר הפשוט שנראה לעין הרואה, כאן מתגלה הארתה של חודש אלול, בכ''ה באלול נברא העולם, אין זה רק שבו נברא העולם בשעת יצירת העולם בלבד, אלא זהו החודש שכוח הארתו מאיר באדם הכוח להתחיל מתחילה, על אף  שלעין הרואה זה נראה המשך של מה שהיה, כוח ההארה של חודש אלול מגלה את המעמקים הפנימיים שאפשר להתחיל מתחילה.

זה בעצם הסוגיא העמוקה שנקראת תשובה, כאשר האדם עובר עבירה ר"ל, הוא מחויב לעשות תשובה, ההבנה הפשוטה של סוגיא של תשובה הוא, כדברי הראשונים, תשובה - הוא צריך לשוב לקודם החטא, אבל באופן היותר פנימי של הדברים, ענינה של תשובה הוא להאמין שאפשר להתחיל הכל מהתחלה, התשובה בנויה ע"ג אמונה הקודמת אליה.

ואחת הסיבות העמוקות מדוע רוב בנ"א שעושים תשובה, על אף שבשעת מעשה יש להם כונת אמת, אבל רחוקים עד למאוד מדברי הרמב"ם הידועים "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם".

תשובה שלימה בנויה על ענין שקודם לה, ואם נחסר הענין שקודם לתשובה שעליה נבנית התשובה, התשובה הוא כמעט מגדל הפורח באויר שאין להם על מה שיסמוכו.

התשובה במעמקים שלה בנויה על אמונה, אמונה באופן כזה שהאדם מאמין שהוא מצידו יתברך שמו, מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, וכשם שהוא מצידו יתברך מחדש בכל יום, כך כביכול נמסר לאדם כוח ההתחדשות זה של אמונה בכוח החידוש, ע"ז בנויה הסוגיא שנקראת תשובה.

בדקות יותר: יש שתי פנים מכוח התחדשות, יש פנים של חודש סיון בכוח ההתחדשות, ויש פנים של עבודת חודש אלול ותשרי מכוח ההתחדשות, חודש סיון זמן שניתנה בו תורה ע"ז נאמר דרשת חז"ל ביום הזה - "שיהיו דברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנו", שם במתן תורה מתגלה כסדר ה"אסתכל באוריתא וברא עלמא", ומתגלה ''המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית'' מעיקרא, כוח זה הוא כוח החידוש בעצם, הוא ית"ש מחדש, ומסר לנו את כוח החידוש שמתגלה כסדר בחידושין דאוריתא.

אבל הכוח של חודש אלול שהמשך שלו זה עשרת ימי תשובה, זה כוח החידוש שנבנה על גבי חורבן, על גבי שבירה וקילקול, חידוש שנבנה מהמקום של העבירות, משם מתגלה נקודת חידוש חדשה, זוהי זהו חידוש השייך לענין התשובה.

ובזה מבואר היטב לשון הרמב"ם בפ"ב ה"ד בגדר הבעל תשובה, "ומשנה שמו כלומר שאני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן מעשים" וכו, ההבנה הפשוטה של דברי הרמב"ם אם יש כאן שינוי מעשה זה אינו אותו אדם כלל, כמו שבקניני גזילה וכדומה יש שינוי מעשה גם כאן שינוי המעשה משנה את האדם.

אמנם הפנים הפנימיות יותר של הסוגיא, תשובה בנויה כמו שנתבאר על אמונת כוח החידוש, חידוש מעיקרא זה חודש סיון, חידוש על גבי חורבן הוא חידוש השייך לימי אלול ואח"כ לעשרת ימי תשובה, כאשר הדבר נמצא בחורבנו בשיפלותו, לחדש את הדבר מעיקרא מתוך החורבן זה סוגיא שנקראת תשובה, ובכדי שהתשובה תוכל להתקיים במעמקי הנפש של האדם, והיא תצא לפועל למעשה, חייב להיות שיקדם לכך בסדר עבודת האדם, אמונה בכוח החידוש הגמור.

תשובה כמו שאומרים רבותינו עוקר החטא למפרע, כמו שאומר המס"י ושורשו בדברי חז"ל זה דומיא של נדר שהעקירה היא למפרע שהחכם עוקר הנדר למפרע מאותו כוח מתגלה כוח התשובה של עקירה למפרע, הלמפרע מגלה שמתוך החורבן אפשר לחזור להתחלה – לנקודת החידוש.

ככל שנקודת החידוש בהירה וברורה יותר באדם, התשובה שלו יש לה על מה שיסמוכו, וככל שאמונת החידוש שאצל האדם כהה יותר מוחלשת יותר, או שהוא כמעט אינו מודע לה ואינו מתבונן בה, אפילו אם הוא בא לעשות תשובה מדינא, אבל על דרך כלל אין להם על מה שיסמכו, שתוכל להתקיים למשך כל השנה כולה.

אבל להבין עמוק: כל אחד ואחד מאיתנו סדר החיים שלו הוא עבר כבר כמה עשרות שניים טובות כאן בהאי עלמא, הוא עשה הרבה מצות ואולי עשה גם דברים הפוכים ר"ל, הוא למד הרבה תורה, אבל מאידך גם היה זמנים שביטל, עומס החיים הנמצא על כל יחיד ויחיד רחיים על צוארו, עומס עצום שנמצא על כל נפש ונפש, העומס מצטבר ומצטבר כל השנים כולם שהאדם עובר, עומס של עבירות, עומס של דברים שאינם ראוים, עומס של טרדות החיים, כאשר האדם מנסה לקחת את כל המסע הזה על כתיפיו זה כמעט ואי אפשר, כאן בעצם האדם מגיע למקום שאין דרך לכאורה לצאת מהמקום שבו הוא נמצא.

על דרך כלל הוא מנסה להתאמץ יותר, ויט שכמו לסבול עולה של תורה, הוא מנסה להתרומם מעט, הוא מנסה לתקן מעשיו, הוא מנסה להמשיך, אבל אליבא דאמת, כמות ואיכות העומס שנמצאת על הנפש, הוא מעבר לכוחות שהנפש יכולה לקום עוד מאותו מקום ולשאת עליו את אותו מסע, "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" המשא הזו הוא משא מעבר לשיעור שניתן לאדם באמת לשאת אותו, א"א לשאת את אותו משא.

יש את אלו שבגלל כך הם מתיאשים לגמרי, ויש את אלו שאין בהם יאוש, ולכן כל פעם הם מאמינים שעוד אפשר וחייבים לנסות, ואם יתאמצו יהיה ס"ד והם יצליחו, וכן על זה הדרך, כל אחד בנוסחא דיליה, איך הוא חושב להמשיך הלאה, בפרט שמגיעים ימים הללו סיפא של השנה הקודמת ורישא של השנה הבאה, הוא מרגיש שהוא חייב להתרומם, הוא חייב לעלות, הוא חייב להיות מוסיף והולך, והוא מנסה לעשות כן.

אבל אליבא דאמת כמו שהוזכר, המשא הזה הוא משא מעבר לשיעור שאדם יכול לשאת אותו, אז מה ה' שואל מעימך, אם זה משא מעבר למה שהאדם יכול לשאת אותו, מה הקב"ה רוצה?

ההבנה היותר פשוטה שהוזכרה, אה"נ באמת א"א לשאת, אבל אתה עשה את שלך - אי אתה רשאי להיבטל ממנה, וה' יתברך יגמור בעדו, זה הסתכלות אמת, אבל ההסתכלות הפנימית של סוגית התשובה, היא צורה אחרת לגמרי של חיים, סוגיא של תשובה מעמידה שכמו שיש לאדם ילד קטן, הוא הולך לכתה א', הוא רואה התחדשות, יש לו בחור בן י"ג, הוא הולך לישב"ק הוא רואה התחדשות, יש לו בחור הוא הולך לישב"ג, הוא רואה התחדשות, שם נראה שבאמת זה חדש, כמו כן יראה אצלו עצמו התחדשות, אמונת החידוש היא שורש התשובה, והיא מעמידה את האדם באופן כזה שכאשר הוא באמת יעשה תשובה, זה לא מה שהוא נשא עד היום, תשובה היא לא רק לפרוק מן האדם את העבירות כמובן שזה עיקרא של תשובה, והיא עיקר הדין של מצות התשובה, אבל המעמקים של סוגית התשובה היא שכל המשא שהאדם נשא על גביו במשך עשרות שנים, הוא יכול השתא להשיל הכל מעליו ולהתחיל מהתחלה. ואם הוא מתחיל מהתחלה הוא קל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים.

אם האדם לא תופס את אופן התשובה בשורש הפנימי שלה, המציאות של החיים הופכת להיות נעשית כבידה יותר וכבידה יותר. ויש אכן את היחידים שזכו לחיות בתורה וחיות במצות, שזה מחיה אותם ומרומם אותם, אבל עדין הם נושאים מעל גביהם הרבה מאוד מאוד משא, כל אחד יכול לכתוב ספר שלם על משא החיים שהוא נושא על גביו, תשובה בנפש מעמידה את האדם כגר שנתגייר, כקטן שנולד, אני היום ילדתיך, הוא מאמין שאפשר להתחדש להיות בריה חדשה "חדשים לבקרים רבה אמונתך" יש כאן חידוש.

יש מי שיראו לו שהדברים הם רחוקים עד למאוד, אבל מי שמאמין באמת בדברים, נפתח לו הצוהר האמיתי שיכול להתחיל ברגע קט ממקום חדש.

סוד התשובה היא סוד פנימי שנעלם, מחמת שנראה לעין הרואה שזה תשובה מעבירות גמורות, אבל זה אינו, זה תחילת מדריגת התשובה, אם האדם ניגש מיד לחלק של התשובה הוא יוכל להצליח, אבל תשובה שלימה לפניך הוא לא יוכל להגיע, אבל אם קודם לימי התשובה - עשרת ימי תשובה, הוא בוקע לאמונת החידוש, לכן אלול קודם לעשרת ימי תשובה, אלול זה אמונת החידוש ואם יש את אמונת החידוש שייך לבוא לעשרת ימי תשובה באופן שהתשובה באמת תהיה החזירנו בתשובה שלימה לפניך, הימים של אלול הוקבעו באופן כזה, שהרבש"ע נטע ימים שבהם נברא העולם, בתולה כמו שהוזכר, כוח החידוש להעמיק חקר, ולקבוע את האמונה, להוציא אותה ממעמקי הנפש מהעלם לגילוי מהכוח לפועל, שיהיה אמונה ברורה שיש כוח ביד אדם להתחדש בכל יום ובכל עת ובכל שעה, על אף שלעין הרואה זה נראה אחרת, אבל ככל שתוקף האמונה תהיה גלויה בנפש, בכוח כך ניתן לאדם הכוח להשיל מעליו את העבירות, וכן להשיל מעל גביו את כל המשאות שהוא עבר כסדר, וכביכול לא להיות כזקן הכותב על ניר מחוק, אלא באופן של ילד הכותב על ניר חלק, כאן מונח בעצם פתיחה אחרת לכל מציאות החיים.

מה שנאמר על זקני ת"ח "דשנים ורעננים יהיו" מאיפה נגלה הדשנים ורעננים יהיו? ודאי שהבנה הפשוטה שיש להם חיות של תורה, ולכן תמיד יש להם כוח ודאי שזה אמת, אבל באופן מדויק יותר, הם דביקים בכוח התחדשות, ולכן כל מה שעבר עליהם עד עכשיו יש אופן של נדר שהוא עוקר למפרע, והוא מתחיל מחדש מהתחלה.

הדברים הללו מחד נראים רחוקים מאוד, אבל מאידך הם קרובים מאוד למי שמעמיק את אמונת החידוש בקרבו, מי שיזכה בס"ד, שהאמונה של החידוש תתגלה בקירבו, על אף אם הוא סיים יום עמוס מאוד, טרוד מאוד, תקופה מורכבת בחיים וכל אחד ואחד כפי ענינו, אבל התחדשי כנשר נעוריך יש לו כוח לקום ולהתחדש כמעט כלא היה, כל מה שהיה על אף שהוא עבר הרבה מאוד, אבל אם הכוח הזה מתגלה בקרבו זה כוח שיכול להעמיד אותו לשנה הבאה ולנצח נצחים.

תשובה הוא סוד, סוד בנוי על גבי אמונת החידוש, ככל שאמונת החידוש תהא גלויה יותר ברורה יותר בהירה יותר אצל האדם, אז הפועל יוצא שיבוא לאחר מכאן אצל האדם יתקיים בנו בס"ד החזירנו בתשובה שלימה לפניך.