ראש חודש שבט 003 סיון שבט ראובן

סיון כנגד חודש ראובן, "אור בן" – גילוי האור במתן תורה

אנו נכנסים בסייעתא דשמיא לחודש סיון, שיבוא עלינו לברכה.

כשכלל ישראל יצאו מצרים, מסרו להם הקב"ה מצות ראש חודש. יש י"ב חדשי השנה, וחז"ל מלמדים אותנו שיש עולם שנה נפש, כל מה שיש בזמן יש בנפש, וכל שיש בנפש יש בזמן. י"ב נפשות כנגד י"ב חודשים, כל חודש כנגד שבט אחד. חודש סיון, אמר הגר"א, כנגד שבט ראובן. מה הקשר בין חודש סיון לראובן?

חז"ל אומרים, ראה הקב"ה שיעקב אהב רחל יותר מלאה, לכן זכתה לאה לבן הראשון, ועל זה אמרה לאה, "ראו בן", כלומר "ראה ה' בעניי", ועל כן קראה שמו ראובן. טעם שני לשם ראובן, שאמרה ראו בן, ראו מה בין בני לבן חמי. טעם שלישי מבואר בזוהר, ראובן אותיות אור בן, הבן הזה אשר נולד, הבן הראשון בעולם היה קין, הוא הביא חושך לעולם ולא אור.

הבן הראשון שיעקב הוליד, ראובן - גילו לנו רבותינו, שהוא היה גלגול של קין. הקב"ה אמר לקין "אם תיטיב שאת", ואם לא, "לפתח חטאת רובץ". בראובן נאמר "בכורי אתה יתר שאת" – כלומר, תיקון ה"שאת" הנאמר בקין, היה צריך להיות ע"י ע"י ראובן, שבא לעולם כדי לתקן חטאו של קין. אבל ראובן לא זכה לתקנו, וחזר ונתגלגל שוב ביתרו, שהיה נקרא חבר ה"קיני", מלשון קין.

ראובן א"כ מלשון "אור בן", הבן שמגלה אור. ואמר הגר"א, שיש גילוי של "אור" בחודש סיון על ידי מתן תורה שהיו העם "רואים" הקולות, ראייה למשון אור. ומבואר בחז"ל, שהעם ראו הקולות, וזה ראייה, אור. איך "ראו" הקולות? זה היה מכוחו של ראובן שנתגלה בחודש סיון.

האור הגנוז שמתגלה במתן תורה - אור וחושך משתמשים בערבוביא

העולם נברא בעשרה מאמרות, שהם שורש לעשרת הדיברות. מאמר הראשון היה "יהי אור", וזה כנגד הדיברה הראשונה, "אנכי ה'". מה הקשר בין יהי אור לאנכי ה'? יהי אור הוא בעצם השורש לתורה, שהתורה נקרא אורו של עולם, "תורה אור". ועוד, כל הבריאה נבראה מהתורה, "אסתכל באורייתא וברא עלמא". א"כ מתן תורה מתחיל באור, ששורשו באור דיום ראשון, שעליו אמר הקב"ה "יהי אור", שעליו הקב"ה העיד "וירא את האור כי טוב". והתורה נקרא טוב, שנא' "כי לקח טוב נתתי לכם". א"כ, אותו אור של ששת ימי הבראשית, שהוא האור כי טוב, הוא האור שנתגלה במתן תורה.

חז"ל אמרו שבתחילה היה אור וחושך משתשמים בערבוביא, ואח"כ היה "ויבדל אלקים את האור מן החושך", האור שולט ביום והחושך שולט בלילה. וא"כ יש להתבונן: באיזה אור נתגלה במתן תורה? האור של יום ראשון שעליו נאמר "יהי אור", ה"אור כי טוב" שהיה לאחר שהבדיל הקב"ה האור מן החושך - או שהאור הזה היה מאור וחושך שמתשמשים בערבוביא? האור שנתגלה במתן תורה היה מאור הגנוז לצדיקים.

עוד מבואר בחז"ל שהאור שנברא ביום ראשון, הקב"ה גנזו לצדיקים לעת"ל. למה האור הזה ננגז? משום שראה שהרשעים ישתמשו בו לרעה, כלומר, שהאור הזה יש בו חושך, ועל כן הקב"ה גנזו. זה היה מאור הראשון, של אור וחושך משתשמים בערבוביא קודם ההבדלה, שעל אותו אור אמר הקב"ה "כי טוב". ולכן האור הזה נקרא אור הגנוז, משום שהאור נגנז גופא בהחושך, שמסתיר את האור וגונז אותו. וא"כ האור שנתגלה במתן תורה, בדיברה הראשונה של "אנכי ה'" שהוא כנגד המאמר הראשון "יהי אור", היה האור וחושך שמשתמשים בערבוביא, קודם ההבדלה של האור מן החושך, האור דיום ראשון שהיה "אור כי טוב" שהקב"ה גנזו לצדיקים.

איפה רואים האור והחושך משתמשים בערבוביא במתן תורה? כפשוטו היה אור מן האש שעל הההר, וגם היה שם חושך מהעננים כבידים מעליהם. וא"כ בשעת מתן תורה היה גם אור וגם חושך. ועוד, התורה ניתנה ביום, שהוא אור, אבל גם כן היה שם בחינה של חושך, מצד שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית עד שאמרו נעשה ונשמע, וא"כ היו אנוסים לקבל התורה, וזהו בחינת חושך, שלא להם את הבהירות, לא קיבלו את התורה באופן של אור ובהירות אלא לאונסם.

מערכת ניסן אייר וסיון

בין פסח לשבועות יש חמשים יום, שמסתיימים בחודש סיון. חמישים ימים אלה מצטרפים את חדשי ניסן, אייר, וסיון וגם מקשרם יחד. החמישים יום בין פסח לשבועות אינו סתם מנין ימים של חמישים יום שבמקרה הם בחדשי ניסן ואייר וסיון. אלא כל חדשים אלו מקושרים יחד על ידי מערכת אחת, שמתחיל בפסח ונמשכת לימי ספירת העומר ובא לסיומו בשבועות.

בדרך כלל, כל מועד הוא רק בחודש אחד. פסח הוא בניסן, שבועות בסיון, ראש השנה בתשרי, פורים באדר. רק חנוכה נמצא בשני חודשים – כסלו וטבת. והרמב"ן אומר שכמו שיש שבעת הימים של סוכות שבאים לאחריהם שמיני עצרת שאז משמחים בשמחת תורה ואז מסיימים החג דסוכות, כן חג הפסח שיש בו שבעת ימים, מתסיימים בה"שמיני עצרת" שלו, שהוא סיום החג, והוא – שבועות. וא"כ לפי דברי הרמב"ן, שבועות הוא ה"שמיני עצרת" דפסח, וגם יש "שמחת תורה" בשבועות, השמחה על קבלת התורה בשבועות. וא"כ, חג הפסח מתחיל בניסן ומסתיים בסיון.

התיבות הראשונות של "ניסן אייר סיון" הם ר"ת אנ"ס, מלשון אונס, לרמז שהכלל ישראל קיבלו התורה באופן של אנוסים. ועל ידי ספירת העומר, החודשים של ניסן אייר וסיון נעשים למקשה אחת. כשהכלל ישראל היה אנוסים לקבל התורה, זה היה אור או חושך? הם אמרו נעשה ונשמע, ואמרו כן בבהירות, שהיה אור להם. אבל כשהם קיבלו תורה כאנוסים, זה לא נעשה מתוך בהירות אלא מתוך חושך.

בתחילה האור שנברא ביום הראשון היה אור וחושך משתמשים בערבוביא, ואח"כ הקב"ה הבדיל האור מן החושך. על האור וחושך משתמשים בערבוביא לפני שהקב"ה עשה ההבלה, הקב"ה אמר עליו "כי טוב", וא"כ החושך הראשוני היה נקרא "טוב", היה בריאה שלימה. רק ביום רביעי של ששת ימי הבראשית אז הקב"ה קרא לחושך שהוא "לא טוב" – במיעוט הלבנה, וכמו שאמרו חז"ל, שהלבנה טען להקב"ה "אין שני מלכים משתשמים בכתר אחד" (גמ' חולין ס.) ולאחר מכן הקב"ה מיעט הלבנה, ומאז, הלילה והחושך הם קלקול.

מהות האור של ראובן – ה"אור כי טוב"

כמו שהוזכר מדברי הזוהר, ראובן הוא מלשון אור בן, כלומר בן שהביא אור להעולם. מה מהות של אור הזו?

האור שנברא ביום ראשון נקרא ה"אור כי טוב", אמנם ביום רביעי הקב"ה ברא אור נוסף, מהשני מאורות הגדולים שבשמים מעל הארץ: החמה ולבנה. האור משני מאורות הגדולים האלה היו צריכים להגיע לשלימותם, אבל האור הזה נתקלקלו במיעוט הלבנה באומרו "אין שני מלכים משתשמים בכתר אחד".

יעקב אבינו ברמאותו של לבן נשא את לאה במקומה של רחל, ויעקב חשבה שהוא נשא את רחל, ובאותו לילה היה ההריון של ראובן. ובבקר, הנה היא לאה, וא"כ ההריון של ראובן היה בא לאונסו של יעקב, שכל הנישואין עם לאה היה לאונסו, על אף שזה לא היה בעל כרחו ונשא את לאה מדעתו, מ"מ לא היה בדעתו לישא לאה באותו לילה, וא"כ מבחינה מסוימת זה היה לאונסו של יעקב. וא"כ, ראובן בא בבחינה מסוימת מ"אונס".

לאה קראה בנה הראשון ראובן מלשון "ראו בני", וא"כ למה באמת נקרא ראובן ולא "ראובני"? התירוץ לזה, משום שבאמת ראובן היה צריך לבוא מרחל, שיעקב היה חפץ בה להיותה הזווג ראשון שלו. אבל נשא את לאה תחילה, ועל כן לאה לא היתה יכולה לקוראה "ראובני", שמשמעותה "בני", אם ראובן היה צריך לבוא באמת מרחל.

ראובן לא זכה לתקן חטאו של קין – למה? אילו ראובן היה נגע באור דיום ראשון דמעשה בראשית, שהיה האור כי טוב, אז ראובן לא היה יכול לבוא לשום חטא. במקום לגעת האור העליונה, הוא נגע רק באופן התחתונה של האור, האור של יום רביעי דמעשה בראשית, שנתקלקלה מאז שנתמעטה הלבנה ואמרה אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד.

הגמ' אומרת שכשאמרו נעשה ונשמע, כל אחד קיבל שני כתרים. העומק בזה, מאז שאמרה הלבנה שאין שני מלכים משתמשים בכתר אחד, הם היו צריכים לקבל רק כתר אחד. משחטאו בעגל, נאבדה להם השני כתרים. אילו קיבלו רק כתר אחד, הכתר הזה לא היה נלקח מהם, שלעולם יש מישהו שלובש הכתר. אבל הם קיבלו שני כתרים, ושניהם נלקחו מהם כשחטאו בעגל. כשהיו צריכים לקבל התורה על כרחם, זה היה חושך להם, לרמז להם שאחר כן יהיו נופלים ממדרגת מעמד הר סיני ושיאבדו הכתרים. אילו היו בשלימות המדרגה וכמו שהיו במעמד הר סיני, לא היו יכולים לחטוא בהעגל.

חז"ל אמרו שבלידת משה, נתמלא כל הבית באור. הוא היה היחיד שיכול ליתן התורה לכלל ישראל, והיה לו את התפקיד לתקן החושך שנכנס להבריאה מהחטא, ולגלות את האור להעולם, שהיא התורה. לולא משה, מתן תורה לא יהיה יכול להתקיים על ידי שום אדם אחרת. רק מי שהבית נתמלא מאורו הוא ראוי ליתן התורה להעולם ולמלאות את העולם באור התורה.

בעבודה מעשית – להשתמש באורו של ראובן באופן דתיקון, ע"י הכח של "כאיש אחד בלב אחד"

בימים אלו של חודש סיון, מתקרבים לשלשת ימי הגבלה. "תורה" הוא מלשון "אור", והתורה עצמה נקרא אור, "נר מצוה ותורה אור", "חכמת אדם תאיר פניו". בכל שנה, בימים אלו, יש אור גדול שיורדת להעולם. אבל – כמה אנשים משתמשים באור הגדול הזה?

חודש סיון כנגד ראובן, שאורו נתקלקל. אם אנחנו משתמשים באותו אור של ראובן בחודש סיון שנתקלקל, אז אנו נופלים עוד למצב חטא העגל שהיה בחודש תמוז לאחר חודש סיון. ראובן היה "פחז כמים", וזה היה מעין הפזיזות של קין, ולא תיקן הקלקול של קין. הוא לא השתמש כראוי בהאור שהיה לו.

ועל כן, אם אנו רוצים להצליח, אנו לא יכולים לדרוך בדרכו, שהוא דרך לבוא לחטא, ולאחר מכן כל הקלקולים וחורבנות שנעשו בחדשי תמוז ואב, שכולם היו תוצאה מחטא העגל. באיזה אפשרות א"כ אנו יכולים להשתמש באורו של ראובן, שלא יהיו משתמשים בשני כתרים אלא בכתר אחד?

בשעת מתן תורה, היו "כאיש אחד בלב אחד". זה היה האופן שהכינו אז לקבל התורה. מה כוונת הדבר, איך הכינו לתורה ע"י כאיש אחד בלב אחד? הכוונה הוא, שהדרך ההכנה למתן תורה הוא - כששני אנשים משתמשים בכתר אחד.

ראובן בכור – כרוב, כרובים – "שנים שהם אחד"

חז"ל מלמדים אותנו שהמילה "אנכי" הוא ר"ת אריה, נשר, כרוב, יעקב. יחזקאל הנביא ראה על המרכבה שהיה נשר באמצע, אריה בימין, פני איש באחור, ושור בשמאל. איפה היה הכרוב? נתבאר בחז"ל, שלאחר חטא העגל, הדמות של הכרוב במרכבה נשתנה לדמות של שור, לרמז על שחטאו העם עם שור. א"כ על ידי חטא העגל, נתקלקל מדרגת הכרוב במרכבה.

בהארון קודש, הכרובים היו פונים זה לזה, וזה היה מעין מצב הכלל ישראל כשהיו להם לב אחד בשעה שהם קיבלו את התורה. אבל לא כן היה לאחר חטא העגל. שני דיברות הראשונות, אנכי ה' ולא יהיה לף אלקים אחרים על פני, הם היו בעצם דיברה אחת להאמין בהקב"ה, וזה היה במקביל לשני אנשים שמשתמשים בכתר אחד. אבל בחטא העגל, נפלו ממדרגה הנשגבה הזה, של "שנים שהם אחד", למדרגה שכולם הם בבחינת "שנים", שכל אחד נפרד מזולתו, שאין לכולם לב אחד, וכל אחד מהם משתמשים בשני כתרים והם לא במצב של כולם משתמשים בכתר אחד.

אילו לא חטאו בהעגל, פני הכרוב על המרכבה היה נשאר כמות שהיא. מה היה המשמעות בזה שנשתנה פני הכרוב במרכבה? המילה "כרוב" יש בו אותיות בכו"ר, לרמז לבכור העיקרי, שהוא ראובן. זה היה האור של חודש סיון, החודש של ראובן – וזה היה מדרגת הכרוב, שמשמעותה היא – אחדות, "כאיש אחד בלב אחד". על ידי חטאו של ראובן, הבכורה נלקחה מראובן ועבר ליוסף. אמנם, אפילו לאחר שראובן אבד לו את ברכתו, יעקב אביו עדיין קראו "ראובן בכורי". וא"כ במדרגה מסוימת, כוחו של ראובן עדיין מתקיימת, במדרגת מה.

לאחר שחטאו בהעגל, הם נפלו ממדרגה הגבוה של "כרוב", ונשתנה פני הכרוב במרכבה לפני שור. וכל זה היה לרמז שהם נפלו ממדרגת אחדותם, ממדרגת הכרובים שהיו פונים לזה לזה כאיש אחד, והשתא נפלו למדרגת שור, שנוגח ונוגף את זולתו.

על אף שמדרגת "שור" הוא המדרגה הנפולה, של חטא העגל (ועגל בן יומו קרוי שור), גם מדרגת "שור" יכול להתתקן. זה היה תפקידו של יוסף, שקיבל הבכורה מראובן, ויוסף נקרא שור בברכת יעקב, הוא השור בצד הקדושה, וכוחו היה לתקן השור דקלקול שהוא שור המועד, שבעליו חייב לשלם נזק שלם. יעקב נקרא איש תם, ויוסף המשיך ה"איש תם" של יעקב אביו על ידי שהוא נשאר טהור וקדוש אף בערות הארץ של מצרים. הוא נעשה ל"איש תם", ועל ידי זה תיקן השור דקלקול.

מזל תאומים בחודש סיון – כרובים, שנים שהם אחד, אחוה דתיקון – כוחו של ראובן

המדרגה הפנימית של חודש סיון הוא, מה שנקרא מזל "תאומים" של חודש סיון. התאומים הם כעין השני כרובים. בהר סיני, כולם היה להם לב אחד, ופניהם היו דומים כפני הכרובים, הפונים זה לזה – "שנים שהם אחד". וחז"ל אמרו שפני הכרובים היו דומים או כפני תינוקות הפונים זה לזה או כפני חתן וכלה שנותנים פניהם זה לזה. זה היה מדרגת מעמד הר סיני, שהם היו כאחדות של תאומים, כהכרובים הפונים זה לזה.

האור האמיתית של ראובן, שצריכים להתגלות בחודש סיון, הוא, שראובן הוא הבכור שהיה כמדרגת הכרובים כשהם פונים זה לזה. בחטא העגל, כלל ישראל נפלו מאחדותם ונעשו לשור הנוגח, ובמקום להיות "כאיש אחד בלב אחד", כל אחד היה מצווה להרוג את אחיו.

כשיש שני אנשים שאינם יכולים להתפרד זה מזה, הם נקראים "אחים", מלשון אחוה. יעקב קרא שמעון ולוי "אחים", שראה בהם שהם אינם יכולים להפרד זה מזה. אמנם שמעון ולוי השתמשו בכח האחוה שלהם לחטא, ללחום על שכם, ויעקב קילל את מעשיהם בכך, שזה לא היה אחוה אמיתית אלא בכלי חמס. רק הבכור, ראובן, שהיה לפני שמעון ולוי אחיו – הוא היה יכול לגלות את אחוה האמיתית.

שני אורות בחודש סיון

בחודש סיון א"כ מונח בו שני מדרגות שונות של אור. יש מדרגה תחתונה של האור, ומדרגה עליונה של האור.

האור התחתונה בסיון הוא הכח לקבל התורה בעל כרחו לאונסו, וזה במקביל למדרגת השני כתרים שכל אחד קיבל, שלבסוף נלקחו מאיתנו.

אבל יש אפשרות של אור עליונה מזה בסיון, והוא, האור התורה בעצמה – שאינו בר פירוד כלל.

מדרגת תורה שקדמה לעולם שנתגלה בסיון

יש רמב"ן נפלא, בהקדמה לתורה, שכתב הרמב"ן, התורה קדמה אלפים שנה להבריאה. זה היה תורה שלפני ההתחלקות לאותיות. מדרגה הזה של תורה היה מונח בשני דיברות הראשונות, אנכי ה' אלוקיך, ולא יהיה לך אלוקים אחרים על פני. מדרגה הזה של תורה, שקדמה מעולם, היה תורה גנוזה שאינה יכולה להתחלק לאותיות.

בשני דיברות הראשונות ששמענו בהר סיני, לא שמענו שני דברים נפרדים. אלא, שמענו שני ציווים שהיו אחת, ושמענו אותם כאחת. "האחת דיבר אלוקים, שתים זו שמעתי." כשזוכים לאור של התורה שקדמה לעולם שלפני התחלקות לאותיות, אנו נוגעים באור הפנימי הזה.

השישים רבוא נשמות של כלל ישראל, עולם עמדו בהר סיני בלב אחד, וכל אחדותם נובעת רק על ידי המדרגה של תורה שקדמה לעולם שלפני ההתלקות לאותיות. רק התורה שלפני ההתחלקות היה יכול לאחד את כל כלל ישראל יחד. ששים רבוא נשמות ישראל הם כנגד שישים רבוא אותיות שבתורה, והם לא יכולים להתאחד ביחד על ידי מדרגת תורה דהשתא שיש בידינו, שמתחלק להרבה אותיות. הם יכולים להתאחד יחד רק מכח התורה שקדמה לעולם שלפני ההתחלקות לאותיות.

זהו העומק במה שאומרים בהגדה, "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו". איך על ידי מעמד הר סיני בלבד היה דיינו, בלי לקבל את התורה?! אלא סוד הדבר הוא, שכל השישים רבוא נשמות ישראל היו יכולים לעמוד ביחד בהר סיני רק משום האור התורה שקדמה לעולם, שהיה מדרגה של תורה שאינו מתחלק לשום אותיות, וזה היה המדרגה של תורה שמאחדת כל כלל ישראל יחד. היה דיינו לעמוד בהר סיני בלי לקבל את התורה דהשתא, שמתחלק לשישים רבוא אותיות, מחמת שהתורה הגנוזה שלפני הבריאה הוא היה מה שמאפשרת לנו להגיע שמה. המדרגה הגנוזה הזה של תורה, שאינו מתחלק לשישים רבוא אותיות של התורה דהשתא, היה די לנו.

לסיום

ברכתנו השתא לכל אחד בכלל ישראל, בעזר ה', שיזכה לחזור לאור הפנימי ולהתחבר לכל שישים רבוא נשמות ישראל ולכל השישים רבוא אותיות התורה, וגם לבורא העולם, באחדות השלימה. אמן ואמן.